פריצת דרך במשק המים: לראשונה מי ים מותפלים יוזרמו ישירות לכנרת

במשך עשרות שנים הכנרת נתנה לישראל מים. עכשיו, לראשונה מאז קום המדינה, ישראל תחזיר לה. לא באופן סמלי אלא תרתי משמע.
מים מותפלים מהים התיכון יוזרמו בחודשים הקרובים היישר אל תוך הכנרת בצינור עצום שנבנה במיוחד למהלך הזה.
לא מהכנרת למרכז כמו שהכרנו, אלא בכיוון ההפוך. מצינורות הטכנולוגיה חזרה לטבע.

המהלך ההיסטורי מתרחש בשקט כמעט בלי שנשים לב. אבל עבור אנשי רשות המים, מהנדסי התשתיות והמעטים שמכירים את הנתונים, מדובר ברגע של שינוי תפיסה.
מעתה לא רק גשם יקבע את מצב האגם. גם החלטות. גם טכנולוגיה. ובעיקר - רצון לשמר את מה שעד לא מזמן נראה מובן מאליו.

מים ממקום אחר אבל אותה ברכה

המים שיזרמו לכנרת אינם רגילים. הם עברו התפלה, טיהור ובדיקות קפדניות.
כעת, במקום להיכנס ישר אל הברזים, הם ייכנסו לכנרת ויתערבבו במים שהצטברו בגשם, שנבעו ממעיינות ושחיכו לגאולתם מאז שנות הבצורת.

המטרה פשוטה. למנוע מהכנרת להפוך לאגם עונתי.
למנוע את הקווים השחורים, את האזהרות במבזקי החדשות, את המבט המודאג של החקלאים בצפון.

ואולי מעבר לזה, להחזיר לכנרת את שיווי המשקל הנפשי שלה.

ומה עם הטבע, מה עם הדגים, מה עם קדושת המקום

רשות המים מודעת לחששות. לכן ההזרמה מבוקרת, מדודה ומדווחת.
כל טיפת מים נבדקת. כל שינוי במליחות נרשם.
אין כוונה להפוך את הכנרת לבריכת מים טכניים אלא להפך. לשמר אותה, להגן עליה ולהבטיח שגם בעוד חמישים שנה ילד יוכל לשבת על שפתה ולהתפעל ממה שהשם נתן.

ישראל מתבגרת ויודעת להחזיר

פעם דיברו כאן על יובש, על גזירות מים, על ימים של הפסקות.
היום ישראל מייצרת לעצמה מים. וכשיש עודף, היא לא רק צורכת - היא גם משקיעה חזרה בטבע.

כי מים, כמו אהבה, לא נועדו רק להילקח. הם צריכים גם לחזור.
ובמובן הזה, צינור ההחזרה לכנרת הוא הרבה יותר מפרויקט תשתיתי. הוא תיקון.