"ה' ילחם לכם" - האיום שאיראן לא ציפתה לו

איראן, מהמדינות הסיסמיות הפעילות בעולם, ממוקמת בצומת של מספר לוחות טקטוניים מרכזיים, ובפרט על החגורה האלפידית - רצועה גיאולוגית פעילה במיוחד המתמשכת מהאוקיינוס האטלנטי ועד דרום-מזרח אסיה. מיקומה של איראן בין הלוח הערבי ללוח האירואסייתי מייצר לחצים טקטוניים אדירים, אשר אחראים לפעילות סיסמית נרחבת ולריבוי רעידות אדמה בשטחה.

הלחץ המתמשך שנוצר מהתנגשות הלוחות מוביל ליצירת רכסי הרים כמו הרי זגרוס ולהיווצרות מערכות שבר רבות. מערכות אלה, בהן שבר זגרוס ושבר אלבורז, מהוות את המקור הישיר לרעידות אדמה רבות - חלקן שטחיות, חלקן בעומק של עד 40 קילומטר, כשהסיכון העיקרי מרוכז בצפון ובמערב המדינה.

הנתונים מראים כי מעל 90% משטח איראן נתון לאיום סיסמי, עם קצב תנועה ממוצע על העתקים של כ-2 מ"מ בשנה - פי ארבעה מהקצב הנמדד בישראל. באזורים מסוימים, דוגמת טהרן והרי אלבורז, הסיכון מוגדר כ"מאוד גבוה", עם פוטנציאל לרעידות הרסניות.

רעידות משמעותיות פקדו את איראן לאורך השנים: ביוני 1990 נהרגו בין 35 ל-50 אלף איש בצפון-מערב המדינה; בדצמבר 2003 קרסה העיר ההיסטורית בם עם כ-34 אלף הרוגים; ובנובמבר 2017 נהרגו למעלה מ-500 איש ברעידת אדמה בגבול איראן-עיראק. רעידת אדמה בעוצמה 5.2 נרשמה לאחרונה באזור סמנאן, והורגשה גם בטהרן - אך לפי ההערכות מדובר באירוע טבעי ולא בתוצאה של פעולה צבאית או ניסוי גרעיני.

לצד הפעילות הטקטונית, קיימים גם דיונים תיאורטיים באשר להשפעת ניסויים גרעיניים תת-קרקעיים על הקרום הגיאולוגי. עם זאת, אין עדויות או ממצאים מדעיים המצביעים על כך שניסויים כאלה, ככל שנעשו, גרמו לרעידות אדמה משמעותיות באיראן. החוקרים מדגישים כי "רעידות אדמה מושרות", כמו אלו שנגרמות מפיצוצים או מקידוחים, שונות לחלוטין באופיין מרעידות טבעיות, וניתנות לזיהוי ברור באמצעות ניתוח גלים סיסמיים.