עידן אלכסנדר חזר הביתה: תושבי טנפליי יצאו לרחובות לקבל את הלוחם ששוחרר מהשבי

עידן אלכסנדר, לוחם גולני שנשבה בידי חמאס ביום שבת, 7 באוקטובר, שב אמש (חמישי) לביתו בעיירה טנפליי שבניו ג'רזי, ארה"ב, לאחר שחרורו מהשבי. מאות תושבים יצאו לרחובות, רבים מהם נשאו דגלי ישראל, סרטים צהובים ויללו לכבודו של הלוחם שהספיק לשרוד את אחת התקופות הקשות בחייו.

כשהגיע, אלכסנדר לא יכול היה להסתיר את רגשותיו. יחד עם אימו, יעל, הם שבו מישראל בטיסת חילוץ, במסגרת מאמצים דיפלומטיים שנעזרו בכוחות צבאיים אמריקנים. את הדרך אל ביתו מלווה נוכחות משטרתית רבה, שסגרה את הרחוב שמוביל לבית המשפחה. תחנות טלוויזיה אמריקניות שידרו בשידור חי את הגעתו לביתו, וההתרגשות הייתה ניכרת בכל מקום.

עידן גדל בארה"ב ובגיל 18 עלה לישראל להתנדב לשירות צבאי בחטיבת גולני. הוא התגורר בשנים האחרונות בתל אביב ובקיבוץ חצור, שם התארח עם גרעין חיילים שהיה עמו. המהפך הגיע ב-7 באוקטובר, כשהיה בחופשה לא מתוכננת, עם אמירה מפתיעה של אימו, יעל, שאותו זמן שהתה בארץ. אף על פי שהייתה לו האפשרות להיעדר מהבסיס ולבקר את אימו, אלכסנדר בחר להישאר, מתוך תחושת אחריות כלפי חבריו, ולא לקחת חופשה בזמן המתקפה.

המתקפה הצפונית של חמאס תפסה אותו בזמן שמירה. בתוך זמן קצר, במהלך קרב קשה, הוא שוחח עם אימו ויידע אותה שהוא בסדר, אף שרסיסים פגעו בקסדתו.

למרות הכל, אלכסנדר שרד את מה שחשב לרגעים קריטיים. במהלך השבי, הוא היה עד לפיצוץ שפגע במתחם בו שהה, מה שגרם לקריסת חלק מהמנהרה בה הוחזק, מה שגרם לו לפציעות בכתף ובידיים. "חשבתי שזהו, אני מת. הצלחתי לשרוד איכשהו, בנס, אבל עכשיו זה הסוף", שיחזר מאוחר יותר.

במהלך השבי, עידן הוסע בין מספר מתקנים, כולל מסגדים, אוהלים ומנהרות. באחת הפעמים, הוביל אותו אחד השובאים אל פתח מנהרה נוספת, שם עבר שינוי מראה כדי להסתיר את זהותו. הוא נדרש להחביא את פניו, וללבוש בגדים רגילים של תושבי עזה.

שחרורו של אלכסנדר בוצע במסגרת "מחווה" של חמאס, לקראת המשא ומתן עם ארה"ב, על פי הכוונה להפעיל לחץ על נשיא ארה"ב דאז, טראמפ, ולקדם את המגעים להסכמים עתידיים. נכון לעכשיו, לא הושגו התקדמות משמעותית במגעים, כאשר במקביל נמשכת המלחמה מול איראן.

הרב יצחק גרשוביץ', שליח חב"ד בטנפליי והרב של המשפחה, אמר ל-ynet: "היום הזה הוא עבור הקהילה שלנו רגע בלתי נשכח. מאז ה-7 באוקטובר, המסע לא נגמר. עבור המשפחה זהו יום אחד ארוך מאוד, וברוך השם, הסיוט הזה סוף סוף הסתיים".