בלי החטופים אין תקומה: עצרת מחאה סוערת בלב תל אביב

על רקע ההודעה העמומה של חמאס באשר להצעת השליח האמריקני סטיב וויטקוף, התכנסו הערב (מוצאי שבת) מאות מפגינים בכיכר החטופים בתל אביב לעצרת נוספת בדרישה להשבת החטופים. הסיסמה שנשאה העצרת - "85 שבועות, 58 חטופים - זה לא חג עד שכולם חוזרים" - ביטאה את תחושת המחנק המתמשכת של משפחות החטופים, שאיבדו את הסבלנות ומעלות את המחיר האנושי לראש סדר היום.

במרכז העצרת עמדו נאומיהן של שלוש נשים - לישי מירן לביא, רבקה בוחבוט, ושרון אלוני קוניו - שנשאו זעקה אישית וציבורית כאחד. שלושתן - נשותיהם של עמרי מירן, אלקנה בוחבוט ודוד קוניו - התייצבו מול ההמון והשמיעו קול ברור: "יש רק ניצחון אחד - עסקה שתחזיר את כל החטופים ותסיים את הסיוט המוחלט".

"603 ימים - וזה לא נגמר"

שרון אלוני קוניו, אשתו של דוד ואם לשתי בנות ששוחררו בעצמן מהשבי, תיארה את תחושת הזמן הקפוא מאז נחטף בעלה: "כשהשתחררנו אמרתי לילדות 'עוד רגע אבא חוזר' - אבל חלפו 600 ימים והוא עדיין לא איתנו". לישי, אשתו של עמרי מירן ואם לרוני ועלמא, סיפרה כיצד בנותיה היו עדים לחטיפה: "הן ראו את אבא נלקח מול עיניהן. חגגנו לו ימי הולדת, ניסינו לחגוג את החגים - אבל הן שואלות שוב ושוב למה הוא עדיין לא איתנו".

רבקה בוחבוט, שעלתה לישראל מקולומביה, סיפרה על בנה ראם בן ה-5: "הוא רק רוצה את אבא שלו ליום ההולדת. הילד הזה היה בן שלוש באותו יום נורא. עכשיו הוא כבר בן חמש, והוא עדיין מחכה. הלב שלי נשבר כל יום מחדש".

"די עם הסיסמאות - הגיע הזמן לעסקה"

הנשים לא חסכו ביקורת ממי שהן רואות כאחראי למצב: ראש הממשלה. "מספיק עם הסרטונים, מספיק עם ההצהרות הריקות", אמרה לישי. "במלחמת העצמאות כל השבויים חזרו תוך שמונה חודשים. עכשיו עברו כבר 20 חודשים. זה לא ניצחון. זה כישלון מוסרי".

שרון הוסיפה: "במקום לדבר על תקומה וניצחון - תביא את החטופים הביתה. רק אז נוכל לדבר על תקומה".

בקריאה ישירה לחברה הישראלית וללוחמים, אמרה לישי: "רבים מכם אומרים לנו שהחזרת החטופים היא המטרה החשובה ביותר. תנו לנו את הסיום. תחזירו אותם".

"לא נסלח אם נאבד את הערכים שלנו"

בין הנואמים היה גם אלון נמרודי, אביו של החייל החטוף תמיר נמרודי. בדבריו הביע תחושת ייאוש מהתנהלות המדינה: "הבן שלי הועבר לרצועת עזה בריא ושלם. אבל אנחנו - המשפחה - הפכנו לכלי משחק. המדינה מתנהלת כאילו יש חטופים שווים יותר ושווים פחות". הוא הוסיף: "עשיתי צבא, שילמתי מיסים - וזו המדינה שלי. והיום, אני מתקשה להזדהות איתה".

אור ויגיל יעקב, נערים ששוחררו לאחר שנחטפו עם אביהם יאיר שנרצח בעזה, שיתפו אף הם את כאבם. "אני בן 14, חזרתי מהשבי - אבל אני עדיין כבול. הכוויות, השריטות, הפחד - הם לא עוזבים", העיד יגיל. אחיו אור הוסיף: "חזרנו - אבל גילינו שאבא שלנו לא שרד. זה כאב שאי אפשר לתאר. אני רק רוצה אותו חזרה".

"מול הכרעות אנושיות - אין מקום לאדישות"

מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ליאור שמחה, סיכם בנאום תקיף: "זה לא אסון טבע - זו תוצאה של החלטות. 58 חטופים עדיין בעזה - לא נוכל לשוב להיות חברה מוסרית מבלי להשיב אותם".

מטה משפחות החטופים פרסם הצהרה רשמית בסיום העצרת, בה נכתב: "לאחר 603 ימי מלחמה, הגיע הזמן להזכיר - מלחמה היא אמצעי, לא מטרה. רוב עם ישראל תומך בעסקה אחת מלאה. לא עוד סלקציות, לא עוד משחקים. בלי החזרת כולם - אין ניצחון".