"הוא ידע שהוא ישלם בחייו": סיפורו הבלתי יאומן של סרן רועי בית יעקב הי"ד

סיפור חייו ונפילתו של סרן רועי בית יעקב הי"ד איננו רק סיפור אישי – הוא מייצג את רוח הדור כולו: דור שבחר בגבורה, בענווה ובנחישות, גם כשידע שהמחיר עלול להיות החיים עצמם.

אביו של רועי, אבידן בית יעקב, לוחם ותיק בעצמו, מתאר בריאיון מצמרר כיצד חי את ימיו האחרונים של בנו, את גבורתו יוצאת הדופן, ואת הדרך שבה השלים את שליחותו בעולם – עד הנשימה האחרונה.

ילד של ידי זהב ולב רך

רועי היה ילד מוכשר באופן יוצא דופן. ידיו בנו ותיקנו כל דבר: נגרות, מכונות, צילום אמנותי – כישרון שצמח מתוך עין רגישה שהצליחה לראות יופי גם בפרטים הכי שגרתיים.

במשך השנים, התלבטו הוריו אם רועי מחובר לעולם התורה והמצוות, אך לא פעם שלח רמזים קטנים: תפילין שהקפיד להניח מאז הבר-מצווה, חיבה לתפילה ולמסורת. "היה בו חיבור עדין ומיוחד," מספר אביו.

מסלול של לוחם

רועי התגייס לחטיבת הצנחנים, לגדוד 890 המפואר, בעקבות אביו ודודו.
במהלך שירותו יצא לקורסי פיקוד וקצונה, והשתבץ לבסוף כמפקד בפלוגת חץ – פלוגת החרדים של גדוד 202.
למרות שהמעבר לגדוד אחר היה מאתגר, רועי מצא את מקומו והפך למפקד נערץ, שאימן דור חדש של לוחמים – חיילים שלחם איתם עד יומו האחרון.

המלחמה – מפגש אחרון בין אב לבן

כשפרצה מלחמת "חרבות ברזל", רועי ואביו, שניהם קצינים בכירים, לחמו בחזיתות שונות – אך לבם היה קשור.
במהלך הלחימה הצליחו להיפגש לרגע אחד נדיר, חיבוק מהיר בלב עזה, רגע של גאווה הדדית שהאיר את החושך.

"זכינו לחבק אחד את השני בתוך הקרב," מספר האב. "זו הייתה נקודת שיא – רגע של אחווה טהורה, של אהבה."

הקרב האחרון – והקרבה

בערב יום העצמאות, נכנס רועי לקרב בג'בליה.
במהלך הקרבות חשף מנהרת טרור ממנה נשלפו אחר כך גופות של ארבעה חטופים.
אך רועי לא זכה לדעת זאת – למחרת הוא נהרג.

במהלך חילופי אש, לאחר טעות טרגית בזיהוי, ירה טנק של כוחותינו לעבר הבית בו שהה רועי עם מחלקתו.
רועי, שהבין מיד את המצב, הספיק לדחוף חיילים לחדר מוגן, להציל אחרים – ורק אז, ברגע של גבורה עילאית, ניסה למשוך עוד לוחם – ונהרג במקום יחד עם ארבעה מחבריו.

לא בכעס – אלא באמונה

"אנחנו לא כועסים," אומר אביו. "זה קרב. אלו טעויות קשות שמתרחשות במלחמה. רועי ידע שזוהי האפשרות – ועדיין בחר להיכנס לקרב."

גאווה, געגוע, ואמונה חיה

הכאב על האובדן לא מרפה, אך גם אינו משתק.
"אני מדבר על רועי בכל מקום," אומר אביו. "כל סיפור חדש שאני שומע עליו, כל תיאור של גבורתו – רק מעצים את האהבה אליו."

רועי סיים את שליחותו בעולם "בשלמות", כלשון אביו. "אין תחושת החמצה. יש כאב גדול – אבל גם גאווה עצומה."

סיום של אמונה ובחירה בחיים

ביום שבו חגגו את בר המצווה של יובל, אחותו הקטנה של רועי, עמדו הדמעות והשמחה זו לצד זו.
"הוא איננו – אך רוחו מלווה אותנו בכל צעד," מסכם אביו. "הוא עשה את שלו – בשלמות. עכשיו, עלינו להמשיך – לא רק מתוך כאב, אלא מתוך אהבה גדולה."