איבד אישה ושני ילדים: סיפורו המצמרר של אבי מזרחי

אברהם (אבי) מזרחי, בן 56, חי את הכאב בכל נים ונים – ועדיין עומד איתן. אלמן, אב שכול לשניים, אבא לשלושה ילדים שגידל לבדו, ונכדים שמעניקים לו טעם להמשיך.
הסיפור שלו איננו עוד סיפור של שכול; זה סיפור של אמונה עיקשת, של בחירה לחיות למרות השבר, ושל הכרת הטוב – גם כשהלב מרוסק.

החיים מתהפכים – והרוח נשארת

"מצאתי את עצמי בגיל 35, לבד, עם שלושה ילדים קטנים," מספר אברהם בקול שקט. "אשתי חלתה בסרטן ועזבה אותנו. נשארתי עם ילדים בני עשר, שמונה, ותינוקת בת שנה וארבע."

הממסד ניסה לשכנע אותו לוותר. "אמרו לי – גבר לא יצליח לגדל לבד שלושה ילדים קטנים," הוא נזכר. "ואני אמרתי להם: תעזבו אותי. זו המתנה שלי מהשמיים. אני אגדל אותם."

וכך עשה. במסירות, באהבה, ובעיקר באמונה.

כשכאב אחד מתעצם לכפליים

אך החיים לא חסו עליו.
חמש שנים לאחר פטירת אשתו, איבד את בנו הבכור בתאונת אופנוע. "הוא ביקש ממני רשות לנהוג," מספר אברהם. "אני סירבתי. הוא הלך לבקש את ברכת אמא שלו בבית העלמין... ושבר אותי. הסכמתי."

כשהגיעה הבשורה – שיחת טלפון חסומה בלילה – הוא כבר הבין בלי מילים. "ראיתי את השוטרים, הבנתי הכול. אין צורך בשאלות."

והכאב? לא מרפה. "הוא היה ילד זהיר, חכם. לא נתפס איך זה קרה."

עוד מכה – שלא ניתן להכיל

כאילו לא די בכך, ביום השחור – שבת 7 באוקטובר – איבד את בנו השני, אור מזרחי ז"ל, בלחימה בקרם שלום.
אור, לוחם צעיר, עמד כמעט לבדו מול מחבלים רבים, נלחם בגבורה, הצליח לפגוע באויבים – עד שנפל.

"הוא דיבר איתי בבוקר," נזכר אברהם. "אמר – אני אחזור אליך. דיבר עם אחותו, עם חברתו. וברגע האחרון אמר לה: 'אני הולך למות.'"

חינוך לאמונה – גם תחת ההפגזות

אחרי מותו של אור, הגיעו חיילים לספר לאב סיפורים מופלאים: כיצד אור לימד אותם להניח תפילין, הכיר להם מהו קידוש, מהי שמירת שבת.
"חיילים שלא ידעו בכלל מה זה תפילין – הוא לקח אותם יד ביד. היה לו אור פנימי שהאיר גם אחרים."

השאלה שהכי כאבה

אך הרגע הקשה ביותר הגיע מהבת הקטנה:
"אחרי הכל, היא שאלה אותי – אבא, עכשיו זה התור שלי?"
ומה עונים לשאלה כזו? "אמרתי לה – יש לך שלושה ילדים לגדל. זה העוגן שלך. אל תעזבי אותם."

לבחור בחיים

אברהם לא שוקע בצער.
הוא מקים הכנסת ספר תורה לעילוי נשמת ילדיו, מחבק את נכדיו, ומברך בכל בוקר על מה שיש.

"כשנשאתי את נכדתי הקטנה על כתפיי בטקס הכנסת ספר תורה, אמרתי: 'ה' נתן, ה' לקח – יהי שם ה' מבורך.' זה לא רק פסוק – זו מציאות חיים."

רב שנכח בטקס ניגש אליו ואמר: "אתה לא מבין מה עשית פה. ריגשת את כל העולם."

המבט אל העתיד

"אני מודה כל בוקר. אני נהנה מקפה שחור פשוט. אני נושם אוויר, ואני אומר 'מודה אני'.
מה שיהיה? לא מעניין. מה שיש – זה אוצר."

ובאמונה פשוטה, הוא מסיים:
"אנחנו שליחים של בורא עולם. הילדים שלנו – שלו. אני מאמין שהם הכי קרוב אליו עכשיו.
עשינו להם ספר תורה – כדי לתת להם את הזכות הכי גדולה."