עדות מצמררת מתוך החשיכה: שורדות השבי חושפות – "ראיתי את אמא שלי נכנסת עם מחבל"

בכיכר החטופים בתל אביב התקיים הערב (שלישי) מפגש במסגרת אירועי "והגדת", בו שיתפו שורדות השבי מורן סטלה ינאי ונוגה וייס את עדויותיהן האישיות מתקופת שהותן בשבי חמאס ברצועת עזה. המפגש נערך כחלק מסדרת שיחים המתקיימים במהלך חול המועד פסח, בנוכחות קהל רחב שהגיע לשמוע מקרוב את סיפורן של הנשים שחזרו מן השבי.

במהלך הערב, סיפרה מורן סטלה ינאי על מה שעברה בעת שהייתה מוחזקת בעזה: "קרו לי הרבה דברים בשבי, כמו הרעלת קיבה קשה שכמעט לא שרדתי ואקדח לראש. עבדו עליי שלוש פעמים שאני משתחררת הביתה ואז גררו אותי חזרה לבית אחר בעזה". לדבריה, היא בוחרת להמשיך ולשתף את סיפורה כדי להעלות את הנושא על סדר היום הציבורי: "אנחנו כאן כי אין לנו דרך אחרת מאשר להמשיך לדבר – זה מה שאני עושה בשנה וחצי האחרונות וזה מה שאני אעשה עד שהחטוף האחרון יחזור".

עוד הוסיפה ינאי: "החטופים חייבים להיות הדבר הראשון בסדר העדיפויות של כולם. אני כאן כדי להזכיר שבשביעי באוקטובר לא הייתה פוליטיקה. בחיים לא האמנתי שאהיה חלק מהסטטיסטיקה, היום אני יודעת שכל יום הוא יום שאני צריכה להוקיר. לצערי, מספיק יום אחד בשבי בשביל להבין שאסור לאף אדם לעבור את החוויה הזו".

נוגה וייס, אף היא משורדות השבי, שיתפה ברגע אישי במיוחד מתוך שהותה בשבי: "ביום ה-14 ישבנו לאכול ארוחת בוקר, ונכנס המחבל עם אישה לידו. אני מסתכלת עליהם ולוקח לי כמה רגעים להבין, ואז נופל לי האסימון שזו אמא שלי. לא ידעתי עד אותו רגע מה עלה בגורלה. זה פתאום לראות משהו מהבית, מוכר, החזיר את האמונה".

בהמשך דבריה, התייחסה וייס לצורך הדחוף בהחזרת כל החטופים: "אני כאן כדי להגיד שאין דבר יותר דחוף מהחזרת כל החטופים. זה נמשך יותר מידי זמן. כל יום שם מרגיש כמו שנתיים, אין שם שניה אחת בלי פחד, אי אפשר לדחות את זה יותר. עסקה אחת לכולם – החללים לקבורה והחיים לשיקום".

ביום שלפני כן התקיים שיח עם שורדת השבי מירב טל, ומחר צפוי להתקיים מפגש נוסף בהשתתפות אילנה גריצווסקי.