טהראן מנהלת את המשחק – וושינגטון רק מגיבה: כישלון אמריקני בשיחות הגרעין?

בשבוע האחרון התכנסו נציגים בכירים מארצות הברית ואיראן לסבב שיחות נוסף בעומאן – שיחות שכונו על ידי הבית הלבן כהצלחה, ולראשונה מזה שנים ארוכות התנהלו באופן ישיר בין הצדדים. בעוד בוושינגטון מברכים על פתיחת הערוץ הדיפלומטי, יש מי שמזהיר כי מאחורי המחוות והחיוכים מסתתר תמרון איראני קר ומחושב. בני סבטי, חוקר בכיר בתחום הביטחון האיראני, מציג הבוקר (יום שלישי) בריאיון לרדיו 103FM זווית שונה לחלוטין: האמריקנים, לטענתו, אינם מובילים – אלא נגררים.

סבטי מדגיש כי הצד האיראני הגיע לשיחות בעמדה עדיפה. בניגוד לאמריקנים, שהגיעו ללא הכנה מספקת, ללא צוות מקצועי תומך וללא דרישות ברורות, האיראנים באו מגובשים, מנוסים – ורבים מהם היו חלק מהמו"מ על הסכם הגרעין הקודם. עבורם, זה לא עוד משא ומתן – אלא זירה מוכרת היטב. בעיני סבטי, מדובר באסטרטגיה פרסית מתוחכמת, שבהם מכתיבים את הקצב, התנאים והטון, ממש כפי שמקובל בזירת ה"בזאר" – שוק מזרח-תיכוני טיפוסי, שבו הרוכלים הוותיקים הם אלו שקובעים את כללי המשחק.

גם מה שהאמריקנים רואים כהישג – העובדה שהשיחות נערכו ישירות – מנותח על ידי סבטי כהטעיה מכוונת מצד טהראן. לדבריו, זו לא התקדמות, אלא מניפולציה: האמריקנים נגררים למצב שבו הדרישות הראשוניות של פירוק מוחלט מומרות בהסכמה להעשרה נמוכה – פשרה שבעיני סבטי מסוכנת, ומהווה לא פחות מהפקרות אסטרטגית.

למרות הדיווחים על פתיחות איראנית ואולי אף הסכמה לדילול אורניום לרמה של 60%, סבטי מזכיר כי אין כל התחייבות קונקרטית לכך, ורמה זו – מבחינה טכנית – מספיקה כבר היום לבניית מספר פצצות גרעיניות. במצב כזה, הוא טוען, מדובר בפער של החלטה אחת בלבד בין שימוש אזרחי לנשק גרעיני. "האמריקנים מתנהלים כאילו מדובר במו"מ כלכלי – אך המציאות היא ביטחונית, מסוכנת, ורוויית חוסר ודאות", הוא מתריע.

במקביל, דווח כי מנכ"ל הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית, רפאל גרוסי, צפוי לבקר בטהראן – מהלך שעשוי לרמוז על נכונות איראנית לחידוש הפיקוח. אך גם כאן, סבטי אינו מתרשם. לדבריו, אין להסתפק באיתותים מילוליים. "צריך להחזיר את הפקחים עם שיניים, לא עם פנקסים. זה לא שוטר תנועה – זו מערכת גרעינית מורכבת", הוא מבהיר.

גם ההתנהלות התעמולתית של טהראן מדברת בעד עצמה: סמוך לשיחות, נמחקו ציורי דגלי ארצות הברית מהמדרכות והטון התקשורתי התמתן – רמז לרצון לשדר מתינות. אך מיד לאחר מכן, חזר השיח הרדיקלי והמאיים. מבחינת סבטי, זו אינדיקציה ברורה לכך שהאיראנים מריחים חולשה – ומנצלים אותה היטב.

לסיכום, סבטי מצביע על פער עמוק בין הכוונות המוצהרות לבין המציאות המעשית. השיחות האחרונות לא מסמנות פתרון – אלא את עומק המשבר. ארצות הברית, במקום להוביל ולהכתיב תנאים, מוצאת את עצמה שוב נגררת אחרי טהראן, מוותרת על עקרונות יסוד – ומסתכנת באשליה מסוכנת. אם אכן יתחדש ההסכם, מזהיר סבטי, עליו להיות מלווה בפיקוח נוקשה, אמיתי, ובעיקר – בנחישות. כי במזרח התיכון, חולשה איננה תכונה נסלחת.