היה זה יום ארוך ומעייף. הוא נסע שעות על גבי שעות, מחיפה בצפון ועד נתיבות בדרום, כשהלב שלו עמוס דאגות וכאב גדול.
כאשר הגיע לביתו של הצדיק ה'בבא סאלי', ליבו נפל בקרבו: "היום ערב ראש חודש", התנצלו בכניסה, "הרב לא מקבל אנשים כי הוא נוסע לתפילה בירושלים".
אבל הוא לא יכול היה להסתובב וללכת. "כבר שנים שאנחנו בלי ילדים", חנקו הדמעות את גרונו, "נסעתי במיוחד את כל הדרך הזאת. רק ברכה אחת קצרה, בבקשה".
לבסוף, ריחמו עליו אנשי הבית והכניסו אותו אל הקודש פנימה. ה'בבא סאלי' הסתכל עליו רגע אחד, ואמר ברוגע: "שב, נאכל".
כולם מסביב קפאו. הרכב כבר חיכה למטה, ירושלים חיכתה, הכל היה מוכן ליציאה, ועכשיו הרב מבקש לשבת לאכול סעודה? אבל אף אחד לא העז לומר מילה. בני הבית הגישו מנה ראשונה. הרב שר, אמר דברי תורה ומזג משקה.
"ניסיתם סגולות?" שאל הרב. "ניסינו הכל", ענה. "כל סגולה, כל קבר של צדיק. שום דבר לא עזר".
הרב הנהן בשקט, וחזר לשיר. לאחר זמן מה שוב אמר הרב: "מנה שנייה, בבקשה". הרבנית התקשתה להאמין. הנהג שחיכה למטה כבר איבד סבלנות, בני הבית החליפו ביניהם מבטים מודאגים, אבל אף אחד לא פצה את הפה.
הגישו מנה שנייה, ואחריה גם קינוח.
בסוף הסעודה, קם ה'בבא סאלי' ממקומו ואמר בחיוך: "מזל טוב! בשנה הבאה בעזרת השם תזכו לילד". האיש פרץ בבכי של התרגשות.
כשסוף סוף יצאו לדרך, הסביר הצדיק לסובבים אותו: "כשהאיש הזה נכנס, ראיתי שעל פי הטבע אין לו סיכוי לזכות בילדים משלו. ביקשתי מה' שיראה לי דרך לעזור לו, ומהשמיים גילו לי: יש מפתח מיוחד שפותח את כל השערים הנעולים - מפתח הוותרנות וההעברה על המידות. ביקשתי לערוך סעודה כדי לבחון אתכם. כולכם חיכיתם, התעכבתם, לא הבנתם למה אני מעכב את הנסיעה, אבל שתקתם.
באותו רגע ביקשתי רחמים בשבילו והגזרה התבטלה! כל הסגולות שהוא ניסה לא עבדו, אבל השתיקה שלכם פתחה לו את השער".
יש מפתח מיוחד שפותח את כל השערים הסגורים. הוא לא עולה כסף, לא דורש נסיעות רחוקות ולא מאמצים מטורפים. הוא דורש רק דבר אחד - לדעת לשתוק ברגע של כעס, להתאפק ולעבור על המידות.
