קל לאהוב את הרחוקים, אבל מה עם השכן שלך? הרב יצחק ידידיה שינפלד

לפעמים אנחנו יודעים לדבר בהתלהבות על אהבת ישראל, על קירוב רחוקים ועל החובה לראות את הטוב בכל יהודי. אבל המבחן האמיתי מתחיל דווקא במקום הקרוב ביותר אלינו - בבית, במשפחה, בבניין וביחסים עם האנשים שאנחנו פוגשים בכל יום.

מסופר על יהודי שהיה לו שכן בבניין שהיחסים איתו היו רחוקים מלהיות פשוטים. השכן לא היה מסביר פנים, וכל עניין קטן היה עלול להפוך לוויכוח. פעם אחר פעם התעוררו ביניהם מחלוקות ומריבות, עד שהמתח הפך לחלק כמעט קבוע מחיי השכנות.

יום אחד הגיע אותו יהודי לבית כנסת מסוים. כשנכנס פנימה, הופתע לגלות מחזה שלא ציפה לו כלל: על הבימה עמד לא אחר מאשר אותו שכן.

והוא לא סתם דיבר.

השכן נשא דרשה נלהבת על אהבת ישראל. הוא הסביר כמה חשוב לאהוב כל יהודי, לקבל כל אדם ולפעול כדי לקרב גם את מי שהתרחק מדרך התורה והמצוות.

יהודי הקשיב לדבריו ולא יכול היה להתעלם מהפער. אותו אדם שמדבר כעת בהתלהבות על אהבת כל יהודי, הוא האדם שאיתו הוא מתמודד במשך שנים עם ויכוחים ומריבות.

בסיום הדרשה הוא החליט לגשת אליו.

"תשמע", אמר לו, "חז"ל לימדו אותנו ש'ישראל, אף על פי שחטא - ישראל הוא'. אבל צריך לזכור דבר נוסף: גם ישראל שלא חטא - ישראל הוא".

המשפט הקצר הזה נשא בתוכו מסר גדול.

קל לעיתים לדבר על אהבת הרחוקים. קל להתרגש מהרעיון של קירוב יהודי שנמצא במקום אחר, אולי אפילו רחוק מאוד מאיתנו. אבל מה בנוגע ליהודי שנמצא ממש לידנו? מה עם החבר, השכן או האדם שאנחנו פוגשים בכל יום?

גם תלמיד חכם, גם יהודי ירא שמיים וגם אדם טוב שלא תמיד מסתדר איתנו - הוא חלק מעם ישראל וראוי לאותה אהבה שעליה אנחנו מדברים.

אהבת ישראל אינה מתחילה דווקא במרחקים. לפעמים המבחן הגדול ביותר שלה נמצא במרחק של דלת אחת מאיתנו.