הירקן שהדהים את לובלין: כך הסתיר אחד מגדולי הדור את זהותו במשך שנים

רבי אברהם קאשי, שנודע בפי כל בשם "רבי אברהם מוכר הירקות", היה מן הצדיקים הנסתרים המופלאים שחיו בלובלין לפני כ־450 שנה. ענוותנותו הייתה כה גדולה, עד שבחר להתפרנס ממכירת ירקות בחנות קטנה שהייתה סמוכה לבית מדרשו של המהרש"ל, ואף היה ישן בה. כל ימיו הסתיר את גדלותו בתורה, נמנע מלשוחח בדברי תורה עם הבריות והעמיד עצמו כאדם פשוט, כדי שלא ליהנות מכבוד התורה.

לילה אחד, כאשר שב המהרש"ל מבית המדרש, שמע קול לימוד הבוקע מחנות הירקות. הוא האזין ונדהם לשמוע את רבי אברהם מעמיק בסוגיה חמורה ומיישב קושיות שהעסיקו אף אותו. בתחילה ניסה רבי אברהם להסתיר את ידיעותיו וטען שאינו אלא אדם פשוט, אולם לאחר שהמהרש"ל הפציר בו ואף גזר עליו לגלות את האמת, נאלץ לחשוף את גדלותו. בתנאי אחד הסכים - שהדבר יישאר בסוד מוחלט ולא ייוודע לציבור. במשך שנים היה המהרש"ל לומד עמו בחשאי ומעריך אותו כאחד מגדולי התורה שבדור.

קודם הסתלקותו הורה המהרש"ל לראשי הקהילה למנות את רבי אברהם לממלא מקומו כרב ואב בית הדין, ואף אמר על אודותיו כי "אין כמוהו בדור". בני העיר התקשו להבין כיצד ירקן פשוט ראוי לרשת את כס הרבנות, אולם לאחר שהתבררו הדברים קיבלוהו עליהם. גם לאחר שמונה לרב, לא הסכים ליהנות מכבוד התורה ולא ביקש משכורת, אלא המשיך לעסוק במסחרו כדי להתפרנס מיגיע כפיו. לפי אחת המסורות, הקהילה אף מצאה דרך מיוחדת לאפשר את פרנסתו מבלי שיקבל שכר כרב.

על מקום קבורתו בבית העלמין העתיק בלובלין השתמרה מסורת רבת שנים. אף שישנם דיונים בין גדולי הכותבים על זיהוי המצבה המדויק, דמותו של רבי אברהם מוכר הירקות התקבלה במשך הדורות כסמל לענווה, להצנעת גדלות בתורה ולמידת ההסתפקות במועט. החיד"א הביא את המעשה בספרו "שם הגדולים", ומאז נזכר הסיפור בספרי מוסר ותולדות גדולי ישראל במשך דורות רבים.