יולדת בדרך לחדר הלידה בשבת, ואז פרץ ויכוח מפתיע ברכב: מי צדק?

זה קרה בליל שבת, בשעה מאוחרת מאוד לפנות בוקר. השקט המוחלט של השבת עטף את הרחובות, כשלפתע הצירוף של השעה המאוחרת ועוצמת הצירים הבהיר מיד לכולם - הלידה החלה, ואין זמן לבזבז.

תוך רגעים ספורים הבית כולו נרתם למשימה בתיאום מהיר: בזמן שבעלה ארגן בזריזות את התיקים החיוניים והכין את המכונית ליציאה המיידית, אמה נשארה לצידה בכל רגע, תמכה בה פיזית והרגיעה אותה במהלך הצירים התכופים.

ברגע שכולם נכנסו לרכב, הנסיעה הבהולה החלה ללא עיכובים. הכבישים הריקים לחלוטין של ליל השבת רק הדגישו את הדחיפות ואת הדופק המהיר של שלושתם. אלא שדווקא בתוך חלל הרכב המתוח התעורר פתאום ויכוח הלכתי. האם פנתה לחתנה בקול רועד ואמרה: "אל תשכח לומר תפילת הדרך, שנשמר בדרכים!". הבעל, שהתרכז כולו בכביש החשוך, השיב בנחישות: "אמא, אנחנו בעיצומה של שבת, אסור לבקש צרכים אישיים ולומר תפילת הדרך בשבת".

מי לדעתך מהם צודק?

תשובה: לדעת רוב הפוסקים (ובהם ה'בצל החכמה', הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ) יש לומר תפילת הדרך גם לאדם שנוסע בשבת לצורך פיקוח נפש. הנימוק לכך הוא שמאחר שהנסיעה עצמה מותרת לחלוטין (ואף מהווה מצווה), ממילא גם התפילה על הצלחת הנסיעה נחשבת כחלק מן ההיתר.

בשו"ת 'בצל החכמה' מוסיף ומבאר כי האיסור לשאול צרכיו בשבת נאמר רק על דברים שאסור לעסוק בהם בשבת (כמו בקשת פרנסה או רפואה במצב רגיל), אך כאן, כשהפעולה עצמה נעשית בהיתר גמור, מותר לבקש מה' שהדרך תעבור בשלום וללא תקלות.

מצד שני, דעת הגר"ח קנייבסקי היא שאין לומר תפילת הדרך בשבת, משום שבעצם הגדרתה הנסיעה היא מעשה האסור בשבת מצד עצמו, ואף על פי שהאדם מוכרח ואנוס לעשותה כעת - לא שייך לדעתו לבקש ולברך על כך.

התשובה מאת הרב אביאור אברהם יפרח שליט"א, מורה צדק בבית ההוראה של הגאון הרב אופיר מלכא שליט"א.