בגיל 80 ביקש לשטוף כלים: הסיפור המופלא על גדול הדור

גדולי ישראל, מעבר לגדולתם המופלגת והעצומה בתורה, היוו מאז ומעולם מופת חי וקיים של מידות נעלות והנהגות ישרות.

חז"ל בגמרא אומרים כי: "אם דומה הרב למלאך ה' צבאות, יבקשו תורה מפיהו".

הנהגותיו של ראש הישיבה, הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל, היו אכן כשל מלאך בדמות אדם. את ההנהגות המופלאות הללו חזו ילדיו בתוך הבית פנימה מדי יום ביומו, ואין לך חינוך עמוק ומשפיע יותר מאשר דוגמה אישית טהורה מעין זו, המעצבת את אישיותו של הילד, כמאמר הכתוב: "כזה ראה וקדש".

מסופר על הגרח"פ שיינברג זצ"ל, שבמוצאי יום הכיפורים, לאחר יום ארוך ומתיש של תפילות וצום, מעולם לא הסכים לטעום מאומה בישיבה, אלא הקפיד להמשיך בצום עד אשר הגיע לביתו.

הוא הסביר את הנהגתו זו ברגישותו, כי רצונו לגרום נחת רוח והנאה מרובה לרעייתו הרבנית, בכך שהוא שובר את הצום דווקא עם המאכלים שהכינה עבורו בעמל ידיה.

גם כאשר כבר נשק לגיל שמונים, נכנס אליו אחד מתלמידיו בערב שבת קודש בשעות אחר הצהריים, ושמע את ראש הישיבה שואל את הרבנית בענווה וברוך מה ביכולתו לסייע לה לכבוד שבת, והאם הוא יכול לעזור בהדחת הכלים או שמא בשטיפת הרצפות.

אחד היסודות החשובים ביותר שהנחיל הרב לאלפי תלמידיו היה הידיעה שאין מושג כזה "דברים קטנים" בעבודת ה', וכל פרט ופרט בחיי המשפחה הוא חלק בלתי נפרד מעבודת המידות.

הרב והרבנית זכו לחיות יחד שנים רבות באהבה, בחיבה ובכבוד הדדי שהפליאו את כל רואיהם.

כל משתתפי השמחות בישיבת "תורה אור" ידעו כי ראש הישיבה אינו יוצא משום שמחה ואירוע בידיים ריקות, אלא תמיד דואג להכין מראש שקית מעדנים מלאה בכל טוב, כדי שיביא אותה לרבנית וישמח אותה.

בתקופה שבה התקיים מניין לתפילת ערבית של ליל שבת בתוך ביתו, היה הרב שולח את אחד מילדיו לשאול את הרבנית בצניעות אם אפשר כבר להתחיל בתפילה, והאם היא מוכנה והסידור בידה.

כששב לביתו במוצאי שבת, והמתין לו שם ציבור גדול של תלמידים ומקורבים, היה נכנס פנימה, פונה תחילה לרבנית ומכריז בקול: "דבר ראשון - שבוע טוב לרבנית החשובה".

בשנותיה האחרונות, כשהייתה מאושפזת, היה מבקרה מדי יום, יושב ליד מיטתה ושר לה שירים כדי לשמח את נפשה.

כך זכו ילדיו לראות במו עיניהם דיוקן של אבא גדול בתורה, שהיה ענק בדורו גם במצוות שבין אדם לחברו.