הבית מתפוצץ מצעצועים? כך עושים סדר בלי מלחמות עם הילדים

צעצועים מפוזרים בסלון, בובות שממלאות את חדר המשחקים וציוד ישן שתופס מקום בארונות. עבור משפחות רבות, העומס בבית הופך לחלק בלתי נפרד מהחיים עם ילדים.

אך לפי הפסיכותרפיסטית ואם לשניים, דנאי בראהונה, דווקא פחות צעצועים ופחות עומס בבית יכולים ליצור אווירה רגועה, נעימה ומסודרת יותר עבור כל בני המשפחה.

בראהונה, מחברת הספר "Simple Happy Parenting: The Secret of Less for Calmer Parents and Happier Kids", מסבירה כי כאשר מצמצמים את העומס, אפשר להתמקד בדברים החשובים באמת, כמו זמן איכות משפחתי.

לדבריה, גם לילדים עצמם יש יתרון משמעותי בסביבה פחות עמוסה. "מחקרים הראו שכאשר פעוטות משחקים בחלל שקט יותר עם פחות צעצועים, הם עושים יותר, יוצרים יותר וממציאים יותר", אמרה.

כדי להפחית את העומס בבית, בראהונה ממליצה להפריד בין חפצים שנמצאים בשימוש יומיומי לבין חפצים שמיועדים לאחסון זמני.

למשל, לדבריה, אין צורך שמעילי חורף יתפסו מקום בארון הכניסה באמצע הקיץ. עדיף להעביר אותם לאחסון מתחת למיטה או במקום אחר עד לעונה המתאימה.

עוד היא ממליצה להשתמש בקופסאות אחסון שקופות, במיוחד עבור הילדים הקטנטנים, כדי שיוכלו לראות בקלות את הצעצועים שלהם מבלי להפוך את כל הבית.

לדבריה, גם סבב צעצועים יכול לעזור. במקום שכל הצעצועים יהיו זמינים כל הזמן, אפשר להוציא חלק מהם ולאחסן אחרים, ואז להחליף ביניהם בהמשך. כך מצטמצם העומס החזותי והילדים מצליחים להתרכז טוב יותר.

בראהונה מציעה גם לשנות את הדרך שבה מסתכלים על תרומת חפצים.

"אתם לא מאבדים משהו, אלא אתם 'משתפים'", אמרה. "האם המעיל הזה צריך לשבת בקופסה במשך 30 שנה, או להיות על ילד אחר שזקוק לו?"

לדבריה, אחת הטעויות הנפוצות היא שלאחר שמסדרים ומפנים חפצים מהבית, מתחילים מיד לקנות דברים חדשים וליצור עומס מחדש.

"המטרה של סידור הבית היא לחיות בפשטות רבה יותר, לא לפנות מקום לעוד חפצים", הסבירה.

היא ממליצה לעצור לפני כל קנייה חדשה ולשאול האם מדובר בצורך אמיתי, בהחלפה נחוצה או פשוט ברצון רגעי.

גם בכל הנוגע לאחריות של ילדים על הצעצועים שלהם, בראהונה מאמינה שלפעמים דווקא עודף חפצים הוא הבעיה.

אם ילד מתקשה לשמור על סדר, היא מציעה לצמצם את הכמות הזמינה עבורו. למשל, לבחור רק חלק קטן מאוסף קלפי פוקימון ולהשאיר את השאר באחסון עד שיוכיח שהוא מסוגל לשמור עליהם.

בנוגע לעבודות יצירה של ילדים, היא מודה שלא חייבים לשמור הכול.

בביתה, לדבריה, יש קופסה אחת בלבד שמיועדת לכל היצירות של שני ילדיה. כאשר הקופסה מתמלאת, היא בודקת מחדש מה עדיין משמעותי ומה כבר איבד את הערך הרגשי שלו.

"יש דברים שאני מסתכלת עליהם ושואלת: 'מה זה בכלל? מי הכין את זה?'", סיפרה. "אם אני כבר לא זוכרת, אז בטוח שלא אזכור למה שמרתי את זה גם בעוד 30 שנה".