
שם האדם

באחד משיעוריי פנו אליי הורים מודאגים ששמו לב למכנה משותף מעניין: לכל ילדיהם מופיע הצירוף "לי" בשמם.
בפיהם הייתה שאלה מטרידה: האם השמועה הרווחת, לפיה הצירוף הזה מעיד על אנוכיות ואגואיסטיות, נכונה?
לכל שם יש אמירה פשוטה עוד לפני שאנו צוללים לעומקן של האותיות. השם שמואל, למשל, מבטא "שמע ה'", והשם מאיר - כשמו כן הוא, אור שמקרין החוצה.
כשאנו בוחנים את הצירוף "לי", אנו אכן מוצאים משמעות של צמצום. בשם כמו "ליאור", שמשמעותו יכולה להיות "רק לי יהיה אור". אך האם זו אכן אנוכיות?
מעמיק המבט יגלה שהצירוף הזה מעיד לעיתים על תחושת עומס ואחריות בלתי רגילה. אלו אנשים שנוטים לקחת את כל העולם על כתפיהם. אין מדובר באדם שדואג רק לעצמו, אלא באדם שחש צורך תמידי לתקן אחרים, לקחת אחריות על קשיים משפחתיים ולפתור את בעיות הסביבה.
הביטוי "אם אין אני לי מי לי" מקבל כאן משמעות כפולת פנים: מצד אחד עוצמה פנימית ואי תלות באחרים; מצד שני נטייה להתשה תמידית.
בשל האחריות הרבה שהם גוזרים על עצמם, הם סובלים לעיתים מקושי לשחרר, להאציל סמכויות או לבקש עזרה. הם מאמינים שרק הם מסוגלים לבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר, וחוששים שכל בקשת עזרה תתפרש כחולשה.
התכונות הללו הופכות אותם לא פעם למנהלים מצטיינים ולאנשים בעלי יכולת ביצוע גבוהה מאוד. עם זאת, המחיר הוא לעיתים תחושה שאף אחד לא באמת מבין אותם או את כובד המשא שהם נושאים.
לסיכום, האתגר של בעלי שמות עם הצירוף "לי" הוא ללמוד את סוד השיתוף: להבין שהאור שלהם ("ליאור") יכול להאיר בעוצמה גדולה יותר כשהם מאפשרים גם לאחרים להיות שותפים למלאכה, ובכך הופכים את האחריות מנטל כבד לשליחות מלאת שמחה.
ההזדמנות שלך להשפיע בסקר ולזכות בנופש מתנה >>>
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו