חיים ישראל בטור מיוחד: "ככה זה במקהלה!"

על ליבו של הכהן הגדול היה מונח החושן. לא בגד חיצוני, לא תכשיט של פאר - פשוט לוח של אבנים. 12 אבנים, כל אחת שונה מחברתה, ועל כל אחת חקוק שם.

החושן מונח על הלב, כי שם מתקבלות ההכרעות האמיתיות. והלב הזה לא נושא רק יחיד, אלא ציבור שלם.

אבני החושן מזכירות לנו משהו פשוט, אבל שמשום מה אנחנו נוטים לשכוח: עם ישראל זה לא קול אחד. זו הרמוניה. צבעים שונים, תכונות שונות, דרכים שונות - אבל כולם ביחד, במסגרת אחת.

כל אבן בחושן היא לא רק סמל לשבט, אלא גם לדרך עבודה שונה. יש אבן שמנצנצת בבהירות, ויש כזו שיופייה עמוק ונסתר. יש אבן קשה ועמידה, ויש רכה ומתחממת במגע. וכך גם אנחנו - יש מי שבולט בחוזק, מי שמאיר בחוכמה, ויש מי שכוחו בחסד השקט.

בעולם המוזיקה זה בולט במיוחד. כל זמר מביא משהו אחר. קול אחר, סיפור אחר, תפילה אחרת. היופי לא נולד כשכולם שרים אותו דבר, הוא נולד כשכל אחד שומר על הקול שלו, אבל יודע להיות חלק ממשהו יותר גדול.

דווקא היום, בתקופה של מתחים ופילוג, אבני החושן קוראות לנו להתקרב. לא לטשטש את הזהות של אף אחד, לא לוותר על הייחוד, ולזכור שאנחנו עם אחד, לב אחד.

הכהן הגדול לא בוחר איזו אבן יפה יותר. הוא נושא את כולן.

וזו אולי שליחות גדולה לא פחות: לשאת זה את זה על הלב ולהבין שהחוסן שלנו לא נמדד באחידות, אלא באחדות.

חיבור אמיתי שמלמד שאפילו עם שיש בו 12 אבנים, יכול להאיר באור אחד.

שבת שלום!