"אין על החיילים שלנו בעולם! שבורא עולם ישמור עליהם"

מדהים לראות איך רגע אחד קטן של אמת יכול לנפץ חומות שלמות של הסתה ושנאה. סיפורו של דור שחר, כפי שסיפר בראיון המרגש לערוץ 2000, הוא עדות חיה לכוחה של המציאות אל מול השקרים עליהם גדל בבית וברחוב הפלסטיני.

שחר מתאר זיכרון ילדות שנחרט בנפשו עמוק פנימה. היה זה יום רגיל שבו מצא את עצמו משחק כדורגל בספונטניות יחד עם חבורת חיילי צה"ל. בסיום המשחק, אחד החיילים הושיט לו סוכרייה במחווה אנושית פשוטה של חיבה. דור הקטן, מלא בשמחה ובתמימות של ילד, רץ לביתו כשהוא אוחז בעטיפה הצבעונית ומבקש מאביו לרכוש עבורו ממתק דומה.

אולם, התגובה שקיבל בבית הייתה קשה ומטלטלת. אביו הזהיר אותו בחומרה שלא לקבל לעולם דבר מהיהודים או מהחיילים. האב טען בתוקף כי היהודים עלולים להחדיר רעל למאכלים כדי לפגוע בילדים, ואמר לו שאם יאכל מזה הוא עלול למות. המילים הללו נועדו לזרוע פחד ואימה בלבו של הילד ולהשריש בו את השנאה התהומית כלפי כל מי ששייך לעם היהודי.

למרות המילים הקשות, דור לא יכול היה להתעלם מסתירה מהותית שהתרחשה ממש לנגד עיניו. הוא נזכר כיצד מדי שנה, לקראת חג ראש השנה, היה אביו חוזר מהעבודה עם סלסלת שי מפוארת ועמוסה בכל טוב, מתנה שקיבל מהמעסיק היהודי שלו. באותם רגעים, האב לא חשש כלל. הוא היה מניח את המנחה על השולחן ומעודד את בני משפחתו לאכול וליהנות מהכיבוד בברכת לבריאות.

באותה נקודת זמן, עלתה במוחו של דור שאלה נוקבת שהחלה לסדוק את חומות ההסתה. הוא תהה לעצמו מדוע בסלסלת החג המפוארת אין חשש לרעל, בעוד שהסוכרייה של החייל נחשבה למסוכנת. הפער המוחשי הזה בין מה שנאמר לו לבין מה שראה בפועל הוביל אותו למסע של גילוי עצמי. זה היה הצעד הראשון בדרך ארוכה ואמיצה שבסופה בחר להשאיר מאחור את עולמו הקודם, להתגייר ולהתחבר בלב שלם לעם ישראל ולמורשת היהודית.