"קפאתי במקום הרכב עמד לפגוע בי"

"יש זיכרון ילדות אחד שלא עוזב אותי", סיפר לי יהודי יקר,
 "זיכרון שמלווה אותי בכל שבת ושבת".

"בכל שבת, כשאבא היה חוזר מבית הכנסת, הוא היה קורא 'שבת שלום!' מיד הייתי רץ אליו לקבל ברכה. שרנו 'שלום עליכם' ו'אשת חיל', קידשנו, נטלנו ידיים וסעדנו את הסעודה הטעימה שאימא הכינה עבורנו. אחרי האוכל התחילה החגיגה האמיתית: אבא ואני שרנו את שירי השבת בשמחה. הפיוט שהכי אהבתי היה 'כי אשמרה שבת'. בסוף אמרנו חידוש על הפרשה ובירכנו ברכת המזון. לא אשכח את הימים האלה לעולם".

"כשהייתי בן 17, התחברתי לנער בעייתי מהשכונה ונסחפתי אחריו. הוריי הצטערו מאוד שתקופה ארוכה אני לא מצטרף לשירי השבת. אימא התפללה עליי המון. הייתי חסר להם, והם היו בצער גדול".

"ואז, באחת השבתות, כששוטטתי עם החבר בשכונה, הוא רצה לעשות עוד 'מעשה קונדס' לחלל שבת. הסברתי לו בנימוס תקיף שאת שבת קודש אסור לחלל, בשום אופן. זה קו אדום".

"ואז זה קרה: כשחציתי את הכביש, שמעתי לפתע זמירות שבת מתנגנות מאיזה בניין: 'כי אשמרה שבת א ל ישמרני, אות היא לעולמי עד בינו וביני...' הרמתי את הראש וראיתי משפחה בחלון, שרה בשמחה את שירי השבת. באותו רגע רכב נסע לכיווני במהירות. קפאתי במקום, הרכב עמד לפגוע בי. הנהג לחץ על הברקס, וחריקת בלמים החלה להרעיש בכל השכונה. כולם מסביב עצרו נשימה, מחכים לפגיעה. עצמתי את העיניים, וציפיתי גם אני לנורא מכול".

"ואז נזכרתי בסעודות השבת, ולפתע מצאתי את עצמי צועק: 'כי אשמרה שבת א ל ישמרני!' פקחתי את העיניים הרכב נעצר כמה סנטימטרים ממני. הנהג יצא מהרכב בבהלה: 'אתה בסדר?!' ואני עניתי לו בקצרה: 'מי ששומר שבת השבת שומרת עליו'".

הנהג, שחילל שבת, אמר לי:
"הקב"ה והשבת שמרו עליך. את השבת הבאה אני שומר!"

רצתי הביתה, רציתי לחבק את הוריי, ולבקש סליחה שהתרחקתי לאחרונה. בלב דומע פתחתי את הדלת ולפתע שמעתי את אבא שר: 'כי אשמרה שבת א ל ישמרני...' ידעתי שזה סימן".

"מאז, החבר חזר לדרך הישר, ואני זכיתי להקים בית של תורה. היום, בסעודת השבת עם ילדיי, הפיוט הראשון שאנו שרים מדי שבת הוא, איך לא, 'כי אשמרה שבת א ל ישמרני'".