אלירז שדה: "כולנו אשמים בפילוג - הגיע הזמן לומר את האמת"

אלירז שדה, בסרטון שפורסם ברשת, פונה לציבור בכאב ושואל מי הוא האשם האמיתי במצב הפילוג הקשה שבו נמצא עם ישראל. האם מדובר בבנימין נתניהו או אולי ביאיר לפיד? האם האשמה מוטלת על כתפיו של אהרון ברק או שמא על הממשלה כולה? יש המפנים אצבע מאשימה כלפי מערכת המשפט ואחרים כלפי אמצעי התקשורת. האמת היא שניתן להאשים את כולם שכן לכל אחד מהגורמים הללו יש יד ורגל ביצירת הפירוד הזה. לעיתים הדבר נעשה בצורה מתוחכמת שאינה בוטה מדי ולעיתים ההסתה פורצת החוצה בצורה חדה וישירה היישר ממעמקי הלב.

השאלה הגדולה היא האם המצב הזה באמת חדש לנו. האם הפיצול בתוך העם היהודי הוא תופעה של העידן המודרני בלבד? למרבה הצער התשובה היא שלילית. אם ננסה לספור כמה זמן עם ישראל סובל ממחלוקות פנימיות נגלה שמדובר בתופעה עתיקת יומין. ישנם אנשים הטוענים כי הכל התחיל רק מאז שנתניהו עלה לשלטון וכי לפני תקופתו הכל כאן היה מתוק כדבש. אך המציאות ההיסטורית מזכירה לנו דברים אחרים לגמרי. עלינו רק להיזכר בתקופות מוקדמות יותר כמו בימי הקמת המדינה. האם אנחנו זקוקים לתזכורת על מה שעברו הסבים והסבתות שלנו?

כבר אז בכיכרות הערים ולא כמו היום במרחבי הרשתות החברתיות המרוחקות ניתן היה לראות ביטויים של פחד מפני קבוצות מסוימות בעם. השתמשו בכינויים קשים כמו פשיזם או חומיניזם והייתה התנשאות כלפי המזרחיות. אם נלך רחוק עוד יותר אל דפי ההיסטוריה היהודית נזכור את ימי הבית הראשון והבית השני ואת הפיצול הכואב בין ממלכת ישראל לבין ממלכת יהודה. גם אז וגם היום מופיעים גיבורים לרגע שמשתמשים באותם הכלים של פירוד. בורא עולם נתן לנו הזדמנויות רבות לאורך הדורות אך לא תמיד השכלנו להסתדר זה עם זה. לאורך כל ההיסטוריה שלנו המבחן הגדול ביותר היה היכולת לנהוג בכבוד איש ברעהו וזהו המבחן שבו אנו עומדים גם היום.

המבחן האמיתי שלנו אינו נמצא רק בסוגיות הפוליטיות הבוערות כמו חוק הגיוס או בזיכרונות מההתנתקות ואפילו לא באירועי השביעי באוקטובר. המבחן הוא היכולת שלנו להיות מאוחדים וערבים זה לזה עוד לפני שאנחנו מתפנים לחשוב על העולם החיצון או על האויבים שנמצאים בצד השני של הגבול. אז מי באמת אשם בפילוג? התשובה המרה היא שכולנו אשמים.

כיום נראה שלצערינו הרע גובר על הטוב רק משום שהטוב מנסה לפעול בדרכים נעימות וזה כנראה לא מספיק במציאות הנוכחית. התרגלנו למחשבה שאסור להיות פראיירים ושאנו חייבים להשתמש בכוח. התפיסה הרווחת היא שחייבים עורכי דין וחייבים בתי משפט ושפשוט אסור לוותר או להגיע לפשרה. המערכת המשפטית נתפסת כמי שעובדת ללא הפסקה כדי לקבע את המצב הזה. חלק מאותו שיח כולל גם את ההתקפות על הציבור החרדי בטענות על מיסים או על אי שירות בצבא טענות שלא תמיד משקפות את המציאות לאמיתה אך משרתות את הפירוד. עלינו לעצור ולהבין שהכוח האמיתי שלנו טמון דווקא באחדות ובכבוד ההדדי ולא במלחמות הפנימיות שמחלישות אותנו אל מול כל מבקשי רעתנו.