כשהילד מתחתן - והלב של ההורה רועד: מה עושים עם כל הפחדים?

כמעט כל הורה שמחתן ילד עובר פחד, דאגה, חוסר ודאות ולחץ. זה לא אומר שמשהו לא בסדר אצל ההורים. לכן צריכים הורים לזכור: הפחד הוא רגש מובן, אך הוא לא מנבא את העתיד. פחד הוא תגובה טבעית לשינוי גדול.

כשילד מתחתן - ההורה מרגיש שהוא מאבד שליטה. הילד פתאום תלוי בעצמו, ההורים לא יודעים אם זה יצליח. הוא כבר עצמאי, הוא יחליט לבד... האם הוא יצליח...

ברגע שמבינים שנורמלי להיות בלחץ - כמות ניכרת מהלחץ יורדת.

נקודה נוספת: כשהפחד מעורפל - הוא גדול. כשהוא מוגדר - הוא קטן. לכן חשוב שההורים יישאלו את עצמם: מה הפחד שלהם? איך יהיה שלום בית? איך הילדים יסתדרו כלכלית? האם מפחדים מהצד השני? האם מפחדים לעשות טעויות כחם או כחמות? מפחדים מהאחריות החדשה?

עצם ההגדרה - מעניקה תחושת שליטה.

דבר נוסף להבין - שאנו ההורים אחראים להעניק, לתת, לפרגן - אך לא יכולים לשלוט על העתיד שלהם. הדאגה, האכפתיות והאהבה הן מהותיות בחיים - אך הן לא יכולות לשלוט על העתיד. אנו רוצים עתיד טוב לילדים - אך לא יכולים לשלוט בו. ההפנמה של המידע משפיעה על הרוגע.

ההורים יכולים ללוות, להדריך, לאהוב, לכוון, לתת, להעניק - אך לא לחיות את החיים במקום הילד.

עוד נקודה לזכור: זוג צעיר לא צריך להיות מושלם. אין זוג שמתחיל מושלם. כולם עושים טעויות. כולם לומדים. כולם גדלים מתוך הדרך. ותיקון הטעויות - היא דרך החיבור של בני הזוג. ההצלחה של הנישואין שלהם לא תלויה בכך שהכול מושלם מההתחלה - אלא ביכולת שלהם לגדול יחד.

הפחדים של ההורים הם סימן לכך שהם אוהבים את הילד. מי שלא אכפת לו - לא מפחד. הפחד הוא הצד השני של האהבה. אבל יש מקום להמיר פחד ל... אמון. אמון בילד, אמון בתהליך, אמון בכך שהזוג ימצא את הדרך, את התהליך ואת המסע שלו.

כלים מעשיים להירגע: לכתוב על דף - מה בידיים של ההורים ומה לא. כל מה שלא בידיים - להחליט בראש שצריכים לשחרר. אפילו אם לא מצליחים בפועל - אבל הניסיון לשחרר הוא בעל ערך. ההחלטה שזה הכיוון - גם אם לא מצליחים - זה כבר דבר גדול.

אנו צריכים להבין: כשילד מתחתן - לא רק הילד עובר מהפכה. גם ההורה עובר רעידת אדמה. שהרי מאז שהילד נולד - ההורים היו מגנים, מעניקים, נותנים, מפרגנים. ברגע שהילד מתחתן - הוא יקבע, הוא ישלוט, הוא מנהל את החיים שלו. זו מהפכה גם אצל ההורים.

האובדן של הוודאות - כאשר הנפש מאבדת ודאות - היא מייצרת פחד. זה אוטומטי. וגם ישנה הרגשה - לא אמיתית אך רק בתחושה - שמאבדים את הילד. אך זה לא נכון. זו רק הרגשה.

הוא עדיין הילד. אלא שהוא הביא איתו חתן או כלה. המשפחה מתרחבת. "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד."

המשפחה מתרחבת - עם הנכדים. זה לא איבוד שליטה - זו הרחבת המעגל המשפחתי.