הסביבון - ההיסטוריה מאחורי המשחק שמסתובב מדור לדור

הסביבון - צעצוע תמים לכאורה, אבל באמת, מדובר בכלי שמגלם בתוכו היסטוריה יהודית עמוקה, רמזים קבליים, ומסרים מרוממים. בחג החנוכה, הסביבון מקבל מקום של כבוד בקרב ילדים ומבוגרים כאחד, אך מעטים יודעים מה עומד מאחורי ארבעת צדדיו ואיך הפך לפריט שמזוהה כל כך עם מאבק רוחני בן דורות.

כשהשליט הרודן אנטיוכוס אפיפנס שלט בארץ ישראל בכוח הזרוע היוונית, נגזרו על העם היהודי גזרות קשות. נאסר על שמירת השבת, על לימוד תורה, על שמירה על מועדי ישראל, והייתה חובה להשתחוות לעבודה זרה. עולם התורה ירד למחתרת, תרתי משמע.

ילדים יהודים שנשאו עמם את הסביבון ככלי התחמקות מידי חיילים יוונים, שיחקו "משחק תמים" כאשר נכנסו החיילים אל בתי הספר המחתרתיים. כך הצליחו המורים והתלמידים להמשיך ללמוד תורה, בחשאי ובסכנת חיים.

לאחר שנים רבות, במזרח התיכון, שיחקו במשחקים שהזכירו סביבונים. כבר אז, לכל צד היה ייצוג אחר, ממש כמו קובייה, ולעיתים השתמשו בהם בהקשרים של הימורים. בבבל, היו סביבונים ששימשו ככלים להגרלות עם סמלים של אלילים שונים, ששיקפו תוצאה של ניצחון או הפסד. זקנה יהודייה ממצרים סיפרה כי בקהילתה היו יוצרים סביבונים מעצמות בעלי חיים, ושמרו על מסורת עתיקה זו מדור לדור.

במהלך התקופות, חיילים רומאים שהגיעו מהמזרח התיכון הביאו את המשחקים הללו לאירופה, ובלונדון של ימי הביניים, צעצועי הימורים עם ארבעה צדדים נעשו לדבר שבשגרה. אותיות הלטיניות שהופיעו על הסביבון באנגליה היו A, D, N, T - שפירושן היה: Aufer (לקחת), Depone (לשים), Nihil (כלום) ו-Totum (הכול). המשחק כונה "טיטוטום", נגזרת של המילה הלטינית טוטום, תוצאה מושלמת עבור השחקן.

במאה ה־19, הסביבון עבר שדרוג נוסף. באנגליה ואירלנד האותיות התחלפו ל־P, H, N ו־T - עם משמעות מקבילה. באזורים דוברי גרמנית, האותיות הפכו ל־N (Nichts, כלום), H (Halb, חצי), S (Stell ein, שים), G (Ganz, הכול). אצל היהודים באירופה, שם המשחק שונה ל"דריידל", במבטא יידישאי, והפך למנהג מקובל בימות החורף, בדומה למשחקי חג המולד של הגויים.

אולם העם היהודי, כדרכו, נטע במשחק משמעות עמוקה בהרבה. במקום האותיות הגרמניות, קיבלו הסביבונים העבריים את האותיות נ, ג, ה, ש, ר"ת של "נס גדול היה שם". סימן מובהק לכך שגם מאחורי צעצוע תמים, עומדת תזכורת לניסי ה' הגדולים שעשה עמנו בימי מתתיהו ובניו.

חכמי ישראל לא הסתפקו בפשט. הרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב זיע"א, בעל ה"בני יששכר", גילה שהאותיות של הסביבון מייצגות את ארבע המלכויות ששעבדו את ישראל לאורך הדורות: נ', נבוכדנצר (בבל), ג', גוג, היא יוון, ה', המן הרשע, שהוא מדי ופרס, וש', שעיר, היא אדום ורומי. כל אות מסמלת כוח מתנגד אחר בתולדות עמנו.

חז"ל גילו לנו שכמו שהאומות ניסו לפגוע בעם ישראל, כל אחת במקום אחר, כך גם האותיות מייצגות את חלקי האדם. נ', נפש, ג', גוף, ש', שכל, ה', הכל. והרי אלה ארבעת היסודות שבונים את האדם השלם. כל אומה ניסתה להרוס את אחד החלקים: בבל הרסה את הגוף, את בית המקדש. פרס קלקלה את הנפש, באורח חיים מושחת. יוון ניסתה לשטוף את השכל בפילוסופיות כוזבות. רומא פגעה בהכל, בגוף, בנפש ובשכל כאחד.

ערכם המספרי של האותיות נ, ג, ה, ש הוא 358, בדיוק כמו "נחש". והנה פלא, זהו גם הערך של "משיח". כלומר, מהנחש שהפיל את האדם הראשון, ועד לגואל האחרון, ישנו קו רוחני מחבר. הסביבון, עם כל קלילותו, מצביע על סיפורו העמוק של עם ישראל, ממפלה לגאולה.

וכשהיהודים החלו לשוב לארצם בסוף המאה ה־19, נולד גם המונח העברי "סביבון", ככל הנראה על ידי איתמר בן אב"י, בנו של מחיה השפה העברית, אליעזר בן יהודה. כאן בארץ, הוחלפה האות ש' ב־פ', "נס גדול היה פה". זהו שינוי עמוק שמזכיר לכולנו: גאולתנו אינה רק סיפור מהעבר, אלא מתהווה כאן, בארץ הקודש.

יש ששיחקו בסביבוני כסף, כדוגמת החתם סופר, שביקש להדר את מצוות החנוכה. אחרים העדיפו סביבוני עץ, ברוח חזון הנביא יחזקאל על לוחות העץ של שבטי ישראל. הרב צבי אלימלך אף השווה את הסביבון לרעשן של פורים: שם היד שמניעה את הצעצוע נסתרת, רמז לנס פורים שהיה נסתר. בחנוכה, לעומת זאת, היד ניכרת לעין, ממש כמו הנס שהיה גלוי.

אז איך משחקים?

כל משתתף מכניס מטבע (או סוכריה) לכד. בתורו מסובב את הסביבון. נ', לא עושים כלום. ג', זוכים בכל. ה', לוקחים חצי. ש'/פ', מוסיפים מטבע. פשוט, מהנה, ומחובר למורשת עתיקת יומין.

הסביבון, אם כן, הוא לא סתם משחק ילדים, הוא סמל, הוא לימוד, והוא תזכורת. בין נר לנר, כשאנחנו מדליקים את אור החנוכה, אפשר גם לסובב סביבון, ולהיזכר שההיסטוריה היהודית כולה סובבת סביב נקודת אמת אחת: עם ישראל חי, בזכות ניסיו של הקב"ה.