הבקשה המסתורית של הב"ח: מדוע ביקש להיקבר לצד "יוסל'ה הבחור"?

לצד המצבות הדוממות בבית העלמין היהודי העתיק שבעיר קרקא, פסע לאיטו ר’ נפתלי חנא'לעס. הוא לא חיפש דבר מיוחד, רק ביקש להשתטח על ציונם של צדיקים, נשמות קדושות מדורות עברו. כך הגיע גם לקברו של אחד מגדולי פוסקי ההלכה, הגאון רבי יואל סירקיש זצ"ל, מחבר ה"בית חדש", הידוע בכינויו, הב"ח.

מבטו נמשך בעניין אחרי הכתובת החקוקה על המצבה, אך מבטו נמשך הלאה, לקבר סמוך, פשוט ולא מוכר, ושם קרא לתדהמתו: "פה נטמן הבחור יוסל'ה". תמה האיש: מי היה אותו בחור, ומה לו ולצדיק הדגול שקבור בצידו?

הוא שאל את פי כמה מן היהודים הוותיקים במקום, ואלו הפנו אותו אל ספר ישן ונשכח, פנקס "חברא קדישא דקרקא", שבו תועד סיפור מרטיט לבבות, כזה שלא שומעים בכל יום.

יוסל’ה היה נער צעיר, פיקח וחרוץ, שסחרו הלך ופרח בעיר קרקא. היו לו קשרים עם סוחרים נכרים, ונראה כי הברכה שרתה על מעשיו. אך כדרכה של קנאה, גם הצלחתו עוררה עין רעה, והגויים, שראו את פריחתו, זממו להרע לו.

ביום מן הימים נמצאה גופתו של יוסל’ה ללא רוח חיים. מי עמד מאחורי המעשה? לא נודע. אך במסורת המקום, כאשר נרצח יהודי וזהות הרוצח אינה ידועה, היו נוהגים לקבור עמו סכין קטנה ולומר לו: "ינקום דמך מאליו". כך עשו גם ליוסל’ה.

אך כאן התחיל סיפור שלא ייאמן.

לא עבר זמן רב, וגויי קרקא החלו למות בזה אחר זה, במיתות משונות וללא הסבר הגיוני. הפחד אחז בתושבי העיר. מועצת העיר התכנסה בחירום, ואחד מהם, יהודי מומר, הפנה את האצבע אל יהודי העיר: "הם שמו סכין בידו של הנער המת, והוא נוקם!".

ההחלטה שהתקבלה הייתה ברורה ומזעזעת: אם יתברר שהדברים נכונים, יושמדו כל יהודי קרקא באכזריות.

באותו לילה, ישב הב"ח ולמד תורה כהרגלו, אך עיניו כבדו והוא נרדם על ספריו. בחלומו הופיע אביו המנוח וביקש ממנו דבר נדיר: "קום! הוצא את הסכין מקברו של יוסל’ה, סכנת נפשות נשקפת!".

הב"ח פקח עיניו, ולא נתן דעתו על החלום. אך החלום שב בשלישית, והפעם בלחץ נורא: "בהתרשלותך, דם ישראל יישפך!".

הפעם לא היסס. מיד שלח שליחים אל אנשי ה"חברא קדישא" וציווה: "מהרו! חפרו את קברו של יוסל'ה והוציאו את הסכין מידו!"

הם עשו כמצוותו, אך ניסיונותיהם להוציא את הסכין, נכשלו בזה אחר זה. לבסוף, נאלץ הב"ח לגשת בעצמו לקבר. הוא לחש מספר מילים בלתי ברורות, ובאותו רגע, נשמטה הסכין מידו של הנער.

בבוקר, יצאו הגויים אל בית העלמין, וראו: אין סכין, אין עדות, אין כלום. המומר נענש קשות על שהסית שווא, והגזירה על היהודים בוטלה באחת.

אבל פה מגיע החלק המרגש.

כאשר קרבו ימיו של הב"ח להסתלק מן העולם, ביקש בקשה אחת מיוחדת: "אני מבקש להיקבר ליד קברו של יוסל'ה".

התלמידים נדהמו. איך ייתכן שצדיק כמותו יבקש להיטמן דווקא ליד נער אלמוני? והב"ח גילה להם את הסוד: "באותה שעה שבאתי לקברו וביקשתי ממנו שיניח את הסכין, אמר לי יוסל’ה: 'אעשה זאת רק אם תבטיח לי שבמותך תיטמן לידי'. הבטחתי לו, ועתה, הגיע הזמן לקיים".

וכך, בקבר סמוך לצדיק הדגול, שוכן עד היום יוסל’ה הבחור, זה שלא רק סבל ונרצח לשם שמיים, אלא גם זכה לקרבת קודש, לנצח.