הטרגדיה של הזמר ארז יחיאל: הבן נהרג והנס המדהים שאירע באותה תאונה

כאשר העולם סוער, חשוב להתחזק באמונה ובביטחון כי הכל נעשה בציווי הבורא יתברך ובהשגחה פרטית מיוחדת. סיפורו המחזק והמרומם כאחד של הפייטן היקר, הרב ארז יחיאל בן פורת יוסף, הוא עדות חיה לאמת זו.

ארז יחיאל, הוא זמר מוכר, יהודי חרדי המתגורר במושב אחיעזר. לפני זמן לא רב, חווה ארז יחיאל טרגדיה אישית קורעת לב, אך מתוך התופת הוא שאב כוח להפיק לקח עצום על גבולותיה של גזירת שמיים.

בנו של ארז יחיאל, בחור יקר בן שבע עשרה, שהתחנך בישיבת בני יששכר בחדרה, ניחן גם הוא בקול יפהפה ובכישרון פיוט, ממש כמו אביו. ערב שבת אחד פנה הבן לאביו וביקש לצאת לחגוג שבת חתן של חבר, לשמח חתן וכלה. לאחר השבת, החליטו שישה מהבחורים שהגיעו לשמחה, לנסוע לציון הרשב"י הקדוש שבמירון כדי להתפלל. אירוע זה התרחש בתקופת המלחמה בצפון, עת התעוררה חזית החיזבאללה.

הבעיה הייתה שלרשותם עמד רכב עם חמישה מקומות בלבד, בעוד הם היו שישה. בנו של ארז יחיאל היה אמור להישאר בחוץ, ומאחר שהיה מאוכזב מאוד מכך שלא יזכה לעלות לציון הרשב"י, אחד מחבריו נתן לו את מקומו באצילות נפש. הבן עלה לרכב וישב במושב האחורי האמצעי. אך הנה כי כן, עשרה עד רבע שעה בלבד לפני שהגיעו ליעדם, ביקש בנו של ארז יחיאל דבר נוסף: "תנו לי לשבת ליד החלון בצד שמאל". עצרו הבחורים את הרכב, והוא עבר לשבת במקום המבוקש.

באותם רגעים ממש החלו טילים של חיזבאללה להינחת באזור. משאית שנסעה מולם, ונהגה ראה את הטילים עפים מעל ראשו, איבדה שליטה, סטתה לנתיב הנגדי והתנגשה בהם חזיתית. הפגיעה הייתה קשה במיוחד בצד שמאל של הרכב. בנו של הפייטן ארז יחיאל קיבל את המכה הקשה ביותר, ונפצע אנושות. יחד עמו נפצע קשה גם בחור נוסף שישב ליד הנהג, ואילו הנהג ושאר הנוסעים יצאו בפציעות קלות באופן שלא ייאמן, בהתחשב במראה האוטו המרוסק. הפצועים הקשים פונו במסוק לבית החולים רמב"ם.

ארז יחיאל קיבל הודעה על פציעת בנו ויצא יחד עם רעייתו בדרכם לבית החולים. ליד ביתו במושב אחיעזר הוא נתקל בניידת משטרה, עובדת סוציאלית וחבר מועצה. תחילה סבר הרב יחיאל שהם הגיעו רק כדי להחתימו על אישור לניתוח, שהרי אסור לנתח ללא חתימת אחריות. אך כאשר ראה את השוטר בוכה, הבין ארז יחיאל מיידית את גודל האסון ואמר, מתוך קבלת הדין ואמונה שלמה: "ברוך דיין האמת". בנו נפטר.

אך דווקא בתוך הטרגדיה המרה, נגלה נס משמים. החבר הנוסף שנפצע קשה בתאונה והגיע לרמב"ם, עמד בפני ניתוח, ובמהלכו גילו הרופאים גידול סרטני במוחו. הגידול היה קטלני, ואם לא היו תופסים אותו בזמן, הוא היה נפטר ממחלתו גם ללא התאונה. בזכות הפציעה בתאונה, התגלה הגידול, הוסר, וחייו של החבר ניצלו.

וכאן נשמע קולו של ארז יחיאל: "אתם מבינים איך? הבן שלי לא היה אמור לנסוע בכלל, אבל כשבורא עולם גזר את הגזירה, 'החריצות היא שקר'". הקב"ה שם אותו בכוח במכונית, וגרם לו לשבת בנקודה המדויקת שנפגעה, בצד השמאלי. לעומת זאת, החבר ניצל בזכות התאונה.

אנו למדים מכאן, כדברי רבי יוחנן, כי רגליו של האדם ערבות לו, ומוליכות אותו למקום המדויק בו הוא צריך להיות, ואין לברוח מתוכניתו של הבורא. כל מאמצי ההשתדלות שלנו הם רק כדי לקיים את גזירת הבורא, אך אינם משנים דבר. הסיפור העצוב הזה הוא סיפור של אמונה מחזקת, המלמדנו לחיות רק בצל הביטחון בהשם, כי הכל מצוות השם ונעשה בהשגחה פרטית ומיוחדת.

ישתבח שמו לעד!