הסוד של הסוכה: איך השפע הופך לענווה ומעניק שמחה נצחית?

חז"ל אומרים: היושב בסוכה - יזכה לישב בסוכת סדום, והכוונה עמוקה.

סדום הייתה מקום שופע טוב - ''כגן ה' כארץ מצרים'' - אך השפע נוצל שם לפשע, לאנוכיות ולגאווה, ולכן נחרבה.
לעומתה, אברהם אבינו, משפיע אמונה וחסד בדור של סדום, קיבל גם הוא שפע - אך השתמש בו להעניק, להכניס אורחים, להפיץ חסד ואמונה.

אברהם היה בן 48 שהכיר את בוראו (לפי אחת הדעות), ובזמן זה גם נוסדה סדום. אברהם מסמל את האמונה והחסד, וסדום את הכפירה והנטילה (נוטלים לעצמם). המלאכים שבאו להתארח אצל אברהם, הלכו אחר כך לסדום להשמידה - ללמדך: כאשר שפע משמש לגאווה ולתאווה, הוא מאבד את זכות קיומו; אבל כשהוא נמסר לחסד - הוא נצחי.

לכן זכו בני אברהם במצוות הסוכה: דירת עראי שמבטאת ענווה, הסתפקות, שמחה ואמונה.
אאע''ה אמר למלאכים, לאורחים: הישענו תחת העץ, והוא זכה שבדורות הבאים לצאצאים שלו תהיה מצוות ישיבה בסוכה. הענווה שלו מזכה אותנו בסוכה.

אברהם אבינו אמר ''אנוכי עפר ואפר'' כאשר הוא ניצח במלחמה (מלחמת המלכים). הוא אמר שהוא היה ראוי להיות אפר, אבל הוא זכה לנסים ושפע, והוא עדיין חי. אברהם הוא סמל הענווה, ובזכותו זכינו למצוות סוכה (מה שהוא אמר למלאכים: הישענו תחת העץ). כך הסוכה מלמדת אותנו להכניס שפע מתוך צניעות, לא מתוך בעלות וגאווה.

זה סוד הסוכה - להפוך את השפע לענווה ואת הדירה הזמנית למקום של נצח.
הענווה היא מקור האמונה, החסד והשמחה (סוכות זמן שמחתנו) האמיתית בחיים.