ערב יום כיפור: מה גילה החסיד כשצפה בכפרות של יהודי פשוט

בערב יום הכיפורים, כאשר האווירה בעם ישראל מתמלאת ביראה ובתחנונים, הגיע חסיד אחד אל רבו, הרבי אלימלך מליז'נסק. הוא ביקש בקול מלא כיסופים: "רבי, תן לי לראות איך כבודו מקיים את מנהג הכפרות."

הרבי הביט בו בחיוך שקט והשיב לו: "מה ההבדל בין מה שאני עושה למה שאתה עושה? גם אני מחזיק תרנגול ביד אחת, סידור ביד השנייה, ואומר את הנוסח הידוע." אך החסיד התעקש. הרי שנים רבות הוא נוסע לליז'נסק כדי להתפלל עם רבו ביום הכיפורים, ותמיד חלם לראות את רגע הכפרות של הצדיק מקרוב.

הרבי, ברוב חכמתו, הפתיע אותו בתשובה: "אם רצונך לראות כפרות אמיתיות, לך אל משה בעל הפונדק. שם תמצא השראה גדולה יותר מכל מה שתראה אצלי."

לפדיון הכפרות שלכם בהידור רב לחצו כאן >>>

החסיד ציית, ויצא לדרכו עד שהגיע לפונדק של משה, אי שם בצומת דרכים מחוץ לליז'נסק. כשהוא עייף מהדרך ביקש ללון שם, אך בעל הפונדק אמר לו שאין חדרים פנויים. לאחר תחנונים הסכים משה שיישאר לישון בפינה על הרצפה לאחר סגירת המקום.

בלילה, אחרי שדחק החוצה את האיכרים השתויים וניקה את המקום, נשכב משה לישון לצד אשתו. החסיד שכב מתחת לשולחן, עוטף עצמו בשמיכה, אך לא עצם עין. הוא חיכה לרגע המיוחל, כדי לראות את מה שרבו רמז עליו.

לפני עלות השחר קם משה, נטל את ידיו וקרא לאשתו: "הביאי לי את המחברת." הוא הדליק נר וישב לקרוא בקול חרישי. המחברת הכילה את כל החטאים שרשם לעצמו במשך השנה: יום שבו דיבר רכילות, בוקר שבו איחר לתפילה, יום אחר שבו שכח לתת צדקה. כל פרט קטן נכתב בדיוק של זמן ותאריך.

משה קרא ובכה. שעה ארוכה עבר על פניו, עמוד אחרי עמוד, ודמעות זלגו ללא הפסקה. החסיד הסתתר בפינה והתרגש לראות כיצד יהודי פשוט עורך דין וחשבון נפש אמיתי.

לפדיון הכפרות שלכם בהידור רב לחצו כאן >>>

לאחר שסיים, ביקש משה מאשתו להביא לו מחברת נוספת. הפעם היו בה רשומים כל הקשיים והצרות שעברו עליו ועל משפחתו באותה שנה: מכות שספג מידי איכרים, בנו שחלה, החורף הקשה שבו לא היה מספיק עץ הסקה והמשפחה קפאה מקור, ואף הפרה שמתה והשאירה את הבית ללא חלב.

משסיים לקרוא גם מחברת זו הרים משה את עיניו לשמיים ואמר בתמימות: "ריבונו של עולם, חטאתי ונכשלתי, שוב ושוב נפלתי. אך גם ביקשתי ממך שנה של בריאות ופרנסה טובה, ובכל זאת באו עלי ייסורים. עכשיו, בערב יום כיפור, אני מוכן לראות את כל הצרות שעברו עלי ככפרה על חטאיי. ואני מבקש שגם אתה, אבא שבשמיים, תסלח ותכפר לי."

אז לקח משה את שתי המחברות, סובב אותן שלוש פעמים סביב ראשו ואמר את הנוסח: "זו כפרתי, זו חליפתי, זו תמורתי." לאחר מכן השליך אותן אל האש שבאח, ושם הפכו הדפים הדומעים לאפר.

החסיד הביט מן הצד בהתרגשות עצומה. הוא הבין כעת את תשובתו של הרבי: כפרות אינן רק סיבוב של תרנגול או כסף. כפרות אמיתיות הן חשבון נפש, דמעות של תשובה וקבלה בלב לתקן. זהו הרגע שבו יהודי פשוט מראה את עומק הקשר שבינו לבין אביו שבשמיים.