"כולם נזהרים מענבים ומאגוזים, אבל אף אחד לא מדבר על פנקייק": אזהרה של אמא שכולה

הטרגדיה שטלטלה את חייהם של שירז ודניאל שאבי, זוג ישראלים המתגוררים בשמונה השנים האחרונות במיאמי, הפכה עבורם למסע של אמונה תובנה ושליחות. חצי שנה בלבד לאחר שבנם אריאל, בן שנה, נפטר בפתאומיות כתוצאה מחנק הם בחרו לצאת עם סיפורם האישי במטרה אחת ברורה: להציל חיים של ילדים אחרים.

אנחנו חיים עם כאב עצום אבל אני מאמינה שמה שקרה לנו יכול להעניק תקווה ואור לאחרים אומרת שירז שאבי בת 30 אם לאריאל ז"ל ולאלמה בת השנתיים וחצי. עם בעלה דניאל בן 31 היא נשואה כבר אחת עשרה שנה והם מקפידים לשלב את האמונה כחלק בלתי נפרד מהתמודדותם.

האירוע הקשה התרחש ביום שגרתי. דניאל ששהה בנסיעת עבודה בקליפורניה קיבל שיחת טלפון ששינתה את חייו. בבית במיאמי, אריאל הקטן נחנק בעת אכילת פנקייק מאכל יומיומי שנחשב לתמים אך הפך בין רגע לאסון. ניסיונות החייאה שביצע דניאל יחד עם שכן ורופא מקומי לא הצליחו להשיב את נשימת התינוק. בבית החולים הצליחו הרופאים להחזיר את הדופק לאחר 45 דקות אך הנזק המוחי כבר היה בלתי הפיך. שבועיים לאחר מכן גופו הקטן כשל.

שירז שבאותם רגעים הייתה בקניון עם חברה קיבלה את הבשורה דרך בן זוגה של אותה חברה. בהתחלה הוא לא סיפר מה קרה רק אמר שאריאל באמבולנס. הלב שלי ידע שזה משהו חמור אבל לא תיארתי לעצמי את ממדי האירוע היא מספרת. כשדיברתי עם דניאל בטלפון שמעתי אותו צועק ולא הבנתי למה הוא לא באמבולנס עם אריאל. רק כעבור זמן הוא אמר לי שהילד פונה בנפרד והם לא אפשרו לו ללוות אותו.

בני הזוג מעידים כי התקופה בבית החולים הייתה מטושטשת מלאה חרדה וחוסר אונים. היו ימים של תקווה ואז שוב התדרדרות מספרת שירז. כל יום מחדש בדיקות מוח שהראו שאין תגובה. בסוף אחרי שבועיים הגוף פשוט לא עמד בזה. אפילו מהלוויה אנחנו לא זוכרים כמעט כלום.

הבחירה בחיים מתוך השבר

על ההתמודדות לאחר האובדן הם מדברים בכנות מוחלטת. אי אפשר להתגבר אומרת שירז. אבל אפשר לבחור. אנחנו בחרנו בחיים. יש לנו את אלמה ואנחנו מצפים לעוד תינוק. שלושה חודשים אחרי שאריאל הלך מאיתנו נכנסתי להריון. תאריך הלידה יום לפני יום ההולדת שלו. אני לא חושבת שזה מקרה.

האמונה הם מספרים היא עוגן מהותי בהתמודדות. הקב"ה לא חייב לנו תשובות אבל הוא כן נותן לנו כלים אומר דניאל. והילדים שלנו הם הכלים הכי חזקים שהוא נתן לנו להיאחז בהם.

שליחות חדשה: למנוע מקרים דומים

המניע העיקרי ליציאתם של בני הזוג לספר את סיפורם נוגע למודעות. אנחנו רוצים שיבינו כמה מהר זה יכול לקרות מדגישה שירז. אני אמא ששמרה חתכתי ענבים לא נתתי לילדים אגוזים מרשמלו כלום. ודווקא פנקייק שנחשב הכי תמים גרם לאסון. אל תגידו זה לא יקרה לי.

לדבריהם התחושה החיצונית שמצטיירת אצל אחרים אינה משקפת את הסערה הפנימית. אנשים אומרים לנו אתם כל כך חזקים אבל הם לא יודעים מה קורה מבפנים. עבורנו לדבר לשתף זה חלק מהריפוי. אם מישהו אחד יקרא את הכתבה ויחשוב פעמיים על מה הוא נותן לילד שלו לאכול אז אולי משהו טוב ייצא מתוך הכאב הזה.