המלך כבר בשדה: סוד הפסוק "אני לדודי ודודי לי"

בין הפסוקים היפים והעמוקים שבשיר השירים, יש אחד שנשמע במיוחד בימים אלו - "אני לדודי ודודי לי". ארבע מילים פשוטות - שמאחוריהן עומדת משמעות עצומה שמלווה אותנו לאורך כל חודש אלול.

לפי המסורת, ה"אני" הוא עם ישראל, וה"דודי" - הוא לא אחר מאשר ריבונו של עולם. וכשמחברים את ראשי התיבות של הפסוק הזה - מקבלים: אלול.

המלך יוצא אל השדה

אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד, דימה את חודש אלול לתקופה מיוחדת שבה "המלך יוצא אל השדה". כלומר - הקדוש ברוך הוא מתקרב אלינו, במידת הרחמים, ונגיש יותר מתמיד. הוא לא בארמון, לא מאחורי שערים סגורים - אלא ממש מולנו, מחכה שניגש, שנבקש, שנשוב.

זה בדיוק הרעיון של "אני לדודי" - שהאדם הוא זה שעושה את הצעד הראשון. זו תקופה של התעוררות מלמטה, יוזמה של הלב האנושי כלפי מעלה. ורק אחר כך, בראש השנה וביום הכיפורים, מגיע ה"דודי לי" - התשובה מלמעלה, ההתגלות, הברכה.

עומק הנוסח - גם בסוף המילים

מעניין לגלות שגם סופי התיבות של הפסוק - ארבעה יו"דים - רומזים לעומק נסתר. לפי הקבלה, זה קשור לשם קדוש מיוחד ולעומק הנשמה - בחינה שנקראת "יחידה". והמסר? שדווקא מתוך התעוררות פשוטה, יומיומית, של חודש אלול - אפשר להגיע למקומות הגבוהים ביותר בנפש.

ומה ההבדל בין אלול לניסן?

בשונה מחודש ניסן שבו ע"פ הקבלה הסדר הוא הפוך: "דודי לי ואני לו". בחודש ניסן, הגאולה וההתגלות האלוקית קדמו - כפי שהיה ביציאת מצרים - ורק לאחר מכן באה התגובה מהצד שלנו. אך באלול האדם פונה אל בוראו - "אני לדודי" זה מתחיל מאיתנו. צעד קטן של תשובה, תפילה, או אפילו מחשבה טובה - והוא כבר מקרב אותנו אליו בעין טובה וברחמים.

אז מה נשאר לנו?
לקחת את ההזדמנות של אלול בשתי ידיים. המלך כבר בשדה. הדלתות פתוחות. וכל שנותר הוא לפנות אליו - כמו שבן פונה לאביו.

"אני לדודי" - והאמינו לי, הוא כבר מוכן לומר: "ודודי לי".