אור הגנוז מבבל: דמותו הנשגבת של המקובל האלוקי, הרב יהודה פתיה זצ"ל

מי שזכה לעמוד על דמותו הנשגבת של חכם יהודה פתיה זצ"ל נחשף לאור גנוז שזוהרו לא פג גם עשרות שנים לאחר הסתלקותו. תיעוד נדיר ומעמיק שערך הרב ארז קדוסי שליט"א, המבוסס על כתבי יד, עדויות ותיעודים היסטוריים, מאפשר לנו הצצה מרגשת אל עולמו הרוחני של אחד מגדולי המקובלים בדורות האחרונים. תלמידו של הבן איש חי, מורהו של חכם סלמאן מוצפי, וצדיק שעמד בפרץ לעם ישראל גם בזמני חירום לאומיים.

מן העוני אל עומק הסוד

בחודש שבט שנת ה'תרי"ט 1859 בבגדד הענייה נולד יהודה, בנם השלישי של רבי משה וחנה. דלותם הייתה קשה כל כך שלעיתים אף נאלץ הילד ללכת יחף אך דבר לא עצר את כמיהתו לתורה. באחד הימים, כשלא הצליח להתגבר על תשוקתו ללמוד בבית המדרש, נעל את נעלי אביו שהיו גדולות עליו בכמה מידות וצעד בהן בגבורה. הבוץ מילא את נעליו מבפנים ומבחוץ, אך הילד יהודה לא הסיר את עיניו מן המטרה, לימוד התורה.

כבר בילדותו הלך עם אביו מדי שבת לשמוע את דרשותיו של רבו הדגול מרן הבן איש חי. באחד הלילות הבחין אביו בילד ממרר בבכי. כששאל לפשר הדבר השיב: "לא זכיתי להבין את חלק הסוד בדרשה". אותה השתוקקות שפרצה דרך דמעותיו של ילד קטן היא שפתחה לפניו לימים את שערי הקבלה. וכדברי תלמידו חכם סלמאן מוצפי זצ"ל: "שערי דמעות לא ננעלו".

תלמיד חכם צעיר ומחבר 'יין רקח'

בבחרותו למד הרב פתיה אצל גדול רבני בבל רבי עבדאללה סומך בבית המדרש "בית זילכה". בהיותו בן 17 בלבד הוסמך לרבנות ולהוראה ועד גיל 25 כבר הספיק להוציא לאור את ספרו הראשון בתורת הסוד יין רקח פירוש רחב ועמוק על אדרא רבא ו-אדרא זוטא, שנכתב במשך שבע שנות עמל ויגיעה.

מקרה מיוחד התרחש בבית המדרש כשאחד הנוכחים תמה על כך שרב צעיר כל כך, שזקן עדיין לא עיטר את פניו, עובר לפני התיבה בתפילה. מיד קם רבו הניח את ידיו על ראשו ואמר: "הנני סומכו עתה לחכם בישראל".

ענוותנותו וטהרת מידותיו

אחת המידות שהאפיינו את הרב פתיה יותר מכל הייתה אהבת ישראל ללא גבול. הוא סירב לדבר סרה באף אדם גם אם היה רשע גמור. "אם ישוב בתשובה" נהג לומר "עשוי הוא להיות גדול יותר מכולנו". גם כתבי היד שפרסם בתחילה לא נשאו את שמו בגלוי מתוך ענווה ויראת שמיים. אך ככל שעבודתו התפרסמה הפכה דמותו לנודעת בין חכמי הסוד והמונים כאחד.

הרב חיבר עשרות חיבורים: ספרי קבלה תפילות תחינות ואף פיוטים. רבים מהם נכתבו בלשון צנועה ורבים עודם שמורים בגנזים וממתינים לפרסום.

שליחות עליונה ומאבק לעלות לארץ

פעמיים ביקש הרב פתיה לקבוע את מושבו בארץ הקודש ובשתי הפעמים נבלם לפי עדותו על ידי מקטרגים מן השמיים. בפעם הראשונה עם הגעתו לירושלים חלה באופן מסתורי. לאחר עשרה חודשי סבל נאלץ לשוב לעיר הולדתו בבבל. גם בפעם השנייה כאשר כבר רכש בית בשכונת הבוכרים חלה בערב ראש השנה. הוא הבין את הרמז מכר את הבית וחזר.

רק לקראת סוף ימיו בסיוע תלמידו חכם סלמאן מוצפי שב וניסה והפעם הצליח. הוא עלה לארץ ישראל והתיישב בה לתקופה כשהוא ממשיך לעסוק בתורה בתפילה ובתיקונים.

בציון רחל אמנו ותפילה נגד הנאצים

בעת שהנאצים החלו את מסע כיבושיהם ראה הרב פתיה בחזונו כי ישנה סכנה ממשית לפלישתם לארץ ישראל. הוא יצא לציון רחל אמנו קיבץ קהל גדול והכריז על תפילה מיוחדת. עדי ראייה סיפרו כי אסף את דמעות המתפללים לכוס ולאחר צום ומספד שתה את כל הכוס ונפל ארצה. לאחר שהתעורר שאל בקול: "גם אתם ראיתם את רחל אמנו יוצאת מהקבר?"

הוא תיאר את מראיה לפרטי פרטים את צעיפה את החלוק את הנעליים והצביע ממש לעברה. "היא עלתה לשמיים לבקש עלינו רחמים" אמר למתפללים הדומעים.

שבת פרידה והסתלקות של צדיק

בשבת קודש פרשת עקב שנת ה'תש"ב 1942 סעד הרב פתיה את סעודת שלישית עם בני ביתו. באותה שבת הודיע למשפחתו כי זו השבת האחרונה שלו עימם. כולם פרצו בבכי אך הוא חיזק אותם ואמר: "זו גזירת עליון שאין להשיבה". ביום שני כ"ז במנחם אב בעודו יושב על לימודו נשמתו יצאה בטהרה.

דמותו של חכם יהודה פתיה כפי שפורשה ונשמרה באמונתה על ידי הרב ארז קדוסי שליט"א משיבה עטרה ליושנה ומחיה את אורם של המקובלים האמיתיים. מורשתו נוכחותו הרוחנית וכתביו מוסיפים להאיר נתיב של תיקון קדושה ותשובה לדור הצמא לעומק ולאמת.