"רק תפילה עם דמעות פותחת שערים": כך לימד החפץ חיים מהי תפילה אמיתית

בסיפור נדיר בעוצמתו, שהובא על ידי הרב ארז קדוסי, מתגלה בפנינו עומק מושג התפילה בעיניו של מרן החפץ חיים זצ"ל. לא מדובר בדרשה או מדרש חז"ל, אלא במעשה שאירע, שממשיך לעורר לבבות גם בימינו.

יהודי שהגיע אל החפץ חיים וביקש ברכה לישועה, שמע מהצדיק שאלה חותכת:
"האם אתה כבר התפללת על כך לפני בורא עולם?"

כשענה היהודי שהתפלל אמנם ואמר תהילים, ביקש הרב לראות את הספר. לאחר שהביט בדפיו, אמר בעצב:
"הדפים נקיים, חלקים, אין קמט ואין כתם. זו איננה תפילה."

אז קם החפץ חיים ממקומו, טיפס אל מדף גבוה והוציא משם ספר תהילים ישן. דפיו היו ספוגים בדמעות, מרופטים, שחוקים.
"זהו ספר התהילים של אמי ע"ה," הסביר. "היא קיבלה אותו מאִמה ע"ה. שנים של תפילה מתוך כאב, בכי ותחנונים נטמעו בדפיו. כך מתפללים באמת. כך מביאים ישועה."

"תפילה עם דמעות היא שפותחת שערים"

דברי חז"ל חקוקים בליבו של כל יהודי מאמין:
"שערי דמעה לא ננעלו" (ברכות ל"ב ע"ב).
וכך זעק גם דוד המלך:
"שמע תפילתי ה' ושוועתי האזינה, אל דמעתי אל תחרש" (תהילים ל"ט).

המסר ברור. לא קריאה שגרתית מתוך סידור, אלא זעקה פנימית הנובעת מן הלב השבור, היא אשר קורעת את הרקיע.

לחזור אל הלב

בעולם רווי הסחות דעת ומהירות, קל לשכוח מהי תפילה אמיתית. הסיפור הזה שב ומזכיר לנו:
תפילה איננה תנועה חיצונית אלא תנועה פנימית. לא מהירות אלא אמת. לא מלל אלא דמעות.

ורק תפילה כזו יכולה לפתוח שערים נעולים.

"ונזכה כולנו לישועה ולבניין מקדשנו במהרה"

יהי רצון שבזכות כל דמעה של אם, כל פרק תהילים שנאמר מהלב, נזכה לגאולה שלמה ולבניין בית מקדשנו, במהרה בימינו. אמן.