פרשה בדקה
״האם עצרנו לחשוב מה מצער את הקב״ה?״ - הרב יהונתן ענבה בטלטלה של אלול
בתוך הימים הנוראים, הרב ענבה חוזר לפסוק הכואב שבתורה - ומספר על אברך אחד, קבוצת צעירים, וניסיון שנכשל בגלל דבר אחד: הלב | פרשה בדקה
הוספת תגובה
אא
אילוסטרציה. (צילום: השימוש בסרטון נעשה על פי סעיף 27א בכפוף לחוק זכות היוצרים. בעל זכות היוצרים זכאי לבקש את הסרת הסרטון מ- [email protected])
זה לא עוד סרטון שמדבר על התעוררות. זה משהו אחר.
משהו נוגע. עמוק.
שאלה אחת פשוטה עולה ממנו - מה באמת מצער את הקדוש ברוך הוא?
הרי התורה בעצמה אומרת: ״ויתעצב אל ליבו״ - כשהעולם הדרדר, כשהאדם בחר ברע, לא היה מדובר רק על עונש. זה היה כאב.
כאב של אבא שרואה את הילדים שלו הורסים את עצמם.
אז מה עושים עם זה?
פנחס לא נשאר אדיש
הסיפור של פנחס בתורה הוא בדיוק על זה. הוא ראה את החטא, ראה איך הקדושה נרמסת - ולא סתם התרגש או התעצב. הוא קם. עשה משהו.
והתגובה של הקב״ה?
לא כעס, לא תוכחה. ״הנני נותן לו את בריתי שלום.״
למה? כי הוא לא עשה את זה מתוך עצבים.
הוא עשה את זה מתוך אהבה. אמיתית. בלי אינטרסים.
שלומי - סיפור קטן על כוונה גדולה
12 וחצי בלילה.
שלומי, אברך, בעל תשובה, הולך לסליחות.
בדרך, הוא עובר ליד חבורה מהשכונה - משחקים קלפים, שותים, צוחקים.
הוא פותח את הדלת ואומר בכאב - :אתם לא מתביישים? ימי סליחות עכשיו!״
הם נבהלים. שותקים. ואז - מקפלים את הקלפים, נותנים לו את הכסף והולכים איתו לסליחות.
שנה אחרי, שלומי שוב נקלע למצוקה.
הוא חושב לעצמו - אולי אחזור אליהם.
הוא מגיע, רואה אותם שוב משחקים. פותח את הדלת וצועק -
אבל הפעם, הם לא מגיבים.
הם זורקים אותו החוצה.
הוא שואל - ״מה קרה לכם?״
והם עונים -
״שנה שעברה צעקת מהלב. היום צעקת מהכיס.״
כוונה. לא הצגה
מה שלומי שכח?
שהלב הוא זה שמדבר - לא הקול.
שהקב"ה רואה מה באמת מניע אותנו.
וכשאנחנו פועלים באמת, מהאהבה שלנו אליו - הוא פועל איתנו.
אז אם זה דיבר אליך - אולי זה לא רק בשבילך.
אולי אתה זה שצריך להעביר את זה הלאה.
להמשך קריאה
מתחילים את השנה עם זכויות של זיכוי הרבים וזוכים בשפע עצום - לחצו כאן >>>
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו
שידור חי
