יהדות

הרב אייל אונגר חושף: מה באמת מסתתר מאחורי הציניות שלך - והמחיר הכואב שהיא גובה

היא נשמעת שנונה, מבריקה ומגניבה – אבל הציניות, לדבריו, לא נולדה משכל אלא מכאב ישן. כך תזהו אם אתם מגנים על הלב – או כולאים אותו

הרב אייל אונגר
הוספת תגובה
אא
הרב אייל אונגר. (צילום: השימוש בסרטון נעשה על פי סעיף 27א בכפוף לחוק זכות היוצרים. בעל זכות היוצרים זכאי לבקש את הסרת הסרטון מ- [email protected])

ציניות, שהפכה בשיח הציבורי לשפת אם תרבותית, נתפסת לעיתים כחדות לשון, ביטוי של אינטליגנציה, או אפילו ראייה מפוכחת. אך מאחורי המסכה המודרנית הזו מסתתרת לא פעם אמת עדינה - ולעיתים כואבת: ציניות היא דרך להגן על הלב, לא להיחשף אליו.

לדברי הרב אייל אונגר, ראש בית ההוראה מרכז אילן, ראש כולל יגדיל תורה בית וגן, האדם הציני הוא לאו דווקא מי שזלזל תמיד באמונה, ברגש או בתקווה - אלא מי שאי־שם בעבר האמין, קיווה, חלם… ונפגע.

"הציני פוחד להיפתח מחדש. הוא לא צוחק כי הוא לא מרגיש - הוא צוחק כי פעם הוא הרגיש יותר מדי", מסביר הרב אונגר.

לא מתוך קור - אלא מתוך כאב

מאחורי כל תגובה צינית, טמונה לעיתים קרובות חוויה של אכזבה עמוקה. האכזבה מולידה חשד, והחשד מתורגם למסך הגנה: ציניות. אם לא תצפה, לא תתאכזב. אם תלעג - לא תיפגע. זו אסטרטגיה הישרדותית שמשרתת את הנפש, אך גם חונקת אותה.

"האדם הציני בנה לעצמו חומה - אך מצא את עצמו כלוא בתוכה", אומר הרב אונגר. "הוא הופך חד ומבריק - אבל בודד. הוא מרגיש עליונות רגעית - אבל מתרחק מכל חיבור אמיתי".

הציניות מאמצת עמדה של חשדנות: "אל תאמין עד שתראה". אך האמונה - כך אומר הרב אונגר - מזמינה גישה אחרת לגמרי: "תאמין - ותתחיל לראות". לא מתוך נאיביות, אלא מתוך אומץ רגשי.

האמונה לא עיוורת - היא אמיצה

האדם המאמין יודע שיש סיכון. הוא מבין שאולי יתאכזב, יכאיבו לו, או יתברר שטעה. אך הוא בוחר לקחת את הסיכון הזה כדי לחיות באמת. הוא אינו בורח מהרגש - אלא מחבק אותו, מתוך אחריות ובגרות.

"הציני מאמין שאין תקווה. הפיקח - יודע שיש גם טוב וגם רע, אבל מאמין שאפשר לעמול ולהגיע לטוב. זו האמונה האמיתית", מסביר הרב אונגר.

האמונה אינה מבטיחה שהדרך תהיה קלה - אך היא כן מבטיחה שהיא תהיה אמיתית. היא מבוססת על ההנחה ש"ה' ברא עולם טוב", גם כשלעיתים העולם נראה קשה, מאיים או מבלבל.

מי באמת בנה את העולם?

במקום לצחוק על האמונה - כדאי להביט סביב. הדרכים, הערכים, המוסדות, הרעיונות - כל אלה לא נוצרו מתוך לגלוג, אלא מתוך עמל, דמעות וחזון של אנשים שהאמינו. הדור הציני ניזון - מבלי להודות בכך - מתשתיות שנבנו באמונה יוקדת.

"ההיסטוריה לא שומרת זיכרון לציניקנים", חותם הרב אונגר. "היא זוכרת את הבונים. את היוצרים. את המאמינים".

הציני אולי מצליח להוציא גיחוך רגעי. אבל מי שמעז לפעול - בונה עולם. ומי שמאמין - בסופו של דבר, זוכה גם לראות.

להמשך קריאה
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו
שידור חי