הרב יצחק ישי בנון מגלה: הכוח של ישראל - לא בברזל, אלא במילה אחת

פרשנות לפרשת בלק | מאת הרב יצחק ישי בנון

בלק בן ציפור, מלך מואב, לא חשש מהחרבות של ישראל - אלא מהכוח שמאחוריהן. הוא "וַיָּ֨גׇר מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד", כלשון התורה (במדבר כב, ג) - אך לא מפני עוצמתם הצבאית, אלא מפני תופעה בלתי מוסברת: עם ישראל מנצח בלי לנקוט בדרכי הטבע.

מבקש בלק להבין את סוד כוחם, ואומרים לו: "אין כוחם אלא בפה". לא בברזל, לא בחץ וקשת, אלא בכוח הדיבור - בתפילה, בלימוד התורה, בקדושת המילה.

משם נולד הרעיון לזמן את בלעם בן בעור - איש שמוכר בכוח הדיבור שלו - שיקלל את ישראל, כביכול כדי להילחם באותו כוח-פה עליון.

חכמי החסידות, ובפרט תלמידי הבעל שם טוב, עומדים על פסוק יסודי נוסף: "וַיַּ֥רְא בָּלָ֖ק... אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל לָאֱמֹרִֽי" - הם דורשים את הביטוי "לָאֱמֹרִֽי" לא רק כשם של עם, אלא כרמז לפעולה: באמירה. הכיבוש והניצחון התרחשו לא רק בשטח, אלא בעיקר בכוח הדיבור והאמירה.

זהו אפוא "הנשק הקטלני" של עם ישראל - לא נשק קונבנציונלי, אלא דיבור שיש בו עוצמה רוחנית.

והמסר לדורנו ברור: דווקא בעתות משבר, כאשר האיומים חיצוניים ופנימיים גוברים, עלינו לשוב ולהפעיל את הנשק האמיתי שלנו - התפילה, הלימוד, הבקשה, ההשתוקקות, והדיבור הטוב.

כאשר פי בני ישראל שופע תורה ותפילה, מתהווים ניסים. וכשם שבלק פחד מהפה - כך אויבינו חוששים מכוח רוחני שגדול מכל אמצעי לחימה.

בזכות הבל פיהם של לומדי התורה ומתפללי ישראל - נזכה לשמוע בשורות טובות, במהרה, ברחמים.