פסוריאזיס: למה כל כך הרבה ישראלים מגלים את המחלה דווקא עכשיו?

היא נראית לעיתים כמו תופעה קוסמטית בלבד - פריחה, נגעים, גירוד - אך האבחנה הזו חוטאת למציאות הרפואית. פסוריאזיס היא מחלה דלקתית מערכתית, כרונית, שפוגעת בכ-3% מהאוכלוסייה וגורמת לנזקים החורגים בהרבה מהשכבה העליונה של העור.

"מדובר במחלה חיסונית לכל דבר", מדגיש פרופ' לב פבלובסקי, מנהל היחידה לטיפול בפסוריאזיס במרכז הרפואי בילינסון. "זו דלקת כרונית שמקורה בהפרה של מערכת החיסון - והיא ניכרת אמנם בעור, אך יכולה להקרין על כל מערכות הגוף".

גוף נפש: ההשפעה החבויה של המחלה

לצד הפגיעה הפיזית, הפסוריאזיס מהווה גם גורם משמעותי למצוקה נפשית. "מדובר במחלה שפוגעת בנראות, ומביאה איתה בושה, חרדה ודיכאון - לא כתופעת לוואי, אלא כחלק מהחוויה הכוללת של המחלה", אומר פרופ' פבלובסקי.

ואכן, הקשר בין פסוריאזיס לבריאות הנפשית מתועד היטב במחקרים: סטרס, טראומות וחרדות עלולים להוות טריגר ממשי להתפרצות. "אחרי אירועי 7 באוקטובר", הוא מספר, "נתקלנו במקרים שבהם חיילים ואנשי מילואים פיתחו פסוריאזיס - למרות שלא היה להם רקע משפחתי למחלה".

מערכתית ולא רק עורית: כשדלקת חורגת מהשכבות העליונות

למעלה משליש מהחולים סובלים גם מדלקת מפרקים פסוריאטית - פגיעה כואבת ונכה, שלעיתים מתפתחת עוד לפני הסימנים החיצוניים. "ככל שהמחלה חמורה יותר, כך גדל הסיכון גם לתחלואה נלווית - תסמונת מטבולית, יתר לחץ דם, סוכרת ומחלות לב", מזהיר פרופ' פבלובסקי.

בנוסף, ישנה זיקה הדוקה בין פסוריאזיס למחלות מעי דלקתיות כמו קרוהן וקוליטיס - ולחילופין, חולי מעי עלולים לפתח פסוריאזיס בשלב כלשהו.

גנטיקה, סטרס ותזונה - אך אין נוסחת קסם

למרות שהמרכיב הגנטי הוא מרכזי בהתפתחות המחלה, מדובר בתורשה מורכבת. לא כל מי שבמשפחתו סבל מהפסוריאזיס יפתח אותה, ולהיפך.

גם הגורמים החיצוניים אינם ברורים עד הסוף: מחקרים מראים קשרים אפשריים בין סטרס נפשי לבין התפרצות - אך ממצאים סותרים מקשים על קביעה חד-משמעית. מה שברור, לדברי פרופ' פבלובסקי, הוא ש"אצל חלק מהחולים - במיוחד בתקופות של לחץ נפשי קיצוני - יש התפרצות ברורה".

ומה לגבי תזונה? אין ראיות חותכות לכך שמרכיב מזון מסוים מונע את המחלה, אך דפוסי אכילה בריאים - ובמיוחד ירידה במשקל במקרים של השמנה - עשויים להקל על חומרת התסמינים.

עידן הביולוגיות: מהפכה בזריקה אחת

עד לא מזמן, האפשרויות הטיפוליות התבססו על משחות, אור שמש ופוטותרפיה. אך בעשור האחרון חלה תפנית דרמטית: התרופות הביולוגיות, שניתנות לרוב בזריקה אחת לשבועיים או חודש, שינו את כללי המשחק. "זו פריצת דרך של ממש", אומר פבלובסקי. "מדובר בטיפול שמבצע דיכוי מדויק של מנגנון הדלקת - ונותן מענה אפקטיבי ביותר גם למחלה העורית וגם לדלקת המפרקים".

החיסרון: עלות הטיפולים גבוהה, והם ניתנים רק לפי קריטריונים ברורים בסל הבריאות - מחלה נרחבת או מערבות אזורים רגישים, ובתנאי שכשלו טיפולים סיסטמיים קודמים.

מסקנה: לא להתעלם, לא להתמהמה

המלצת המומחים ברורה: הופעת נגעים חדשים - גם אם אינם חמורים - מחייבת פנייה לרופא עור. לצד הטיפולים התרופתיים, גם שינוי אורח חיים - הימנעות מעישון, שמירה על שינה מספקת, פעילות גופנית סדירה וניהול מתחים - מסייעים בהפחתת התפרצויות.

"יש היום פתרונות טובים מאוד", מסכם פרופ' פבלובסקי. "העיקר לזהות מוקדם, ולא לוותר - כי עם טיפול נכון, אפשר להגיע לרגיעה כמעט מוחלטת".