כשהטיקטוקר מחליף את הכתב: כך משתנה הדרך בה אנחנו צורכים חדשות

בעבר הלא רחוק, עיקר החדשות עברו דרך עיתוני הבוקר ומהדורות הערב בטלוויזיה. אך כעת, לראשונה בהיסטוריה המודרנית, נמצא כי רוב אזרחי ארצות הברית מקבלים את המידע החדשותי שלהם דווקא דרך רשתות חברתיות ומשפיענים - ולא דרך ערוצי התקשורת הממוסדים. כך עולה ממחקר מקיף שביצע מכון רויטרס לחקר העיתונות, הסוקר הרגלי צריכת חדשות בקרב כ-100 אלף משתתפים ב-47 מדינות.

מהפכה של אמון: משפיען קודם לכתב

54% מהאמריקאים הודו כי עיקר החשיפה שלהם לחדשות נובעת מחשבונות ברשתות החברתיות - סטוריז, סרטונים, פוסטים וטוויטים - ורק מיעוט מהם עדיין נשען על ערוצי הטלוויזיה. בבריטניה, המגמה חריפה אף יותר: 46% דיווחו שהם נמנעים מצריכת חדשות לחלוטין, נתון חסר תקדים במדינה שאחת מבירות העיתונות העולמית.

במקביל, 60% מהנשאלים הביעו חשש אמיתי מהיכולת להבחין בין אמת לפייק. מקרה בולט היה כשסרטון שפורסם בטלגרם במהלך מבצע ישראלי באיראן - כביכול תיעוד של מטוס קרב שנפגע - התברר כקטע מתוך משחק מחשב צבאי. אך למרות ההכחשות, הרשתות כבר עשו את שלהן - והציבור המשיך לשתף.

טיקטוק ופודקאסטים במקום CNN

המגמה ברורה: צעירים מתחת לגיל 30 נוטשים את ערוצי החדשות המוכרים לטובת פלטפורמות כמו יוטיוב, טיקטוק, אינסטגרם וטלגרם. כוכבי רשת ויוצרי תוכן - רבים מהם נטולי כל הכשרה עיתונאית - הופכים למקורות מידע מרכזיים. דוגמה לכך היא הפודקאסט של ג'ו רוגן, שזכה להאזנה נרחבת יותר מאשר כל ערוץ חדשות אמריקאי בשבוע שלאחר השבעתו של טראמפ לנשיאות.

פייסבוק עדיין נחשבת לרשת המשפיעה ביותר מבחינה חדשותית, עם 36% חשיפה, אך טיקטוק צומחת במהירות - והיום 16% מהנשאלים מקבלים דרכה חדשות. במקביל, רשת X (לשעבר טוויטר) הפכה מאז רכישתה בידי אילון מאסק לבית גידול מרכזי לקולות שמרניים - וגרפה גידול של 50% במספר המשתמשים המזדהים עם הימין.

הפרסומות משתנות - והעיתונות משתנה איתן

לצד הפגיעה באמינות ובבקרה, יש גם אתגר כלכלי עצום: מפרסמים נדרשים להתאים את עצמם לרוח הרשת - פרסומת ישנה בסגנון טלוויזיוני כבר אינה אפקטיבית. במקום זאת, משווקים פונים למובילי דעת קהל עם נרטיב רגשי ופרסונלי.

ניק ניומן, מחבר המחקר ומבכירי BBC לשעבר, הסביר כי הפוליטיקאים הבינו את הטרנד: "מנהיגים פופוליסטים עוקפים את הביקורת של התקשורת, פשוט על ידי עבודה עם משפיענים אוהדים".

ומה אצלנו?

בישראל, המגמה אינה רחוקה: לפי דו"ח המכון הישראלי לדמוקרטיה, מרבית הציבור עדיין מתעדכן דרך אתרי חדשות (63%), אך 58% כבר מעדיפים את הרשתות החברתיות. וואטסאפ וטלגרם משמשות כמקור עדכונים ל-52% מהאזרחים - והנתון הזה עולה במהירות.

גם כאן עולה חשש: ככל שהאמון בכלי התקשורת נשחק, וככל ש"האמת" הופכת לעניין סובייקטיבי הנשען על ויזואליה ורגש - הציבור הופך פגיע יותר להטעיה, מניפולציות ותעמולה.

לאן הולכים מכאן?

בעולם שבו צה"ל מפרסם הודעות מבצעיות בטלגרם, והורים שומעים על חוקים חדשים דרך ריל באינסטגרם - עולה שאלה עמוקה: האם נוכל עדיין לדבר על "ציבור יודע", או שמא כולנו חלק מזירת תודעה מבוזרת ומבולבלת?

האם נכון לומר, כפי שכתב פעם הרב קוק: "דור דור ודורשיו", כאשר ה"דורשים" הם כעת היוטיוברים, הפודקאסטרים והטיקטוקרים? ואם כן - כיצד ניתן לשמר אחריות, דיוק, ואמת בתוך שצף כה סוער?