לא הבנתי, באנו לבית הכנסת כדי לתת או כדי לקבל?

מדי יום אנו באים לבתי הכנסת - "מקדשי מעט" - ברחבי ישראל. אנו נכנסים להיכל המלך בתפילה ובתחינה, מבקשים שימלא הקב"ה את משאלות ליבנו לטובה ולברכה. במילים פשוטות: באנו לקבל.

אך מה קורה בפועל? במיוחד במרכזי התפילה הגדולים בעיר, ניגשים אלינו יהודים עם סיפורי חיים קשים, ידיהם מושטות לצדקה - ומבקשים שניתן להם כסף!

לא הבנתי, באנו לבית הכנסת כדי לתת או כדי לקבל?

את התשובה לכך מגלה הזוהר הקדוש: כאשר הקב"ה רוצה להיטיב עם האדם, הוא שולח לו "מתנה" - ומהי אותה מתנה? עני! כאשר אדם נותן צדקה לעני כראוי, הוא זוכה שנמשך עליו חוט של חסד. וכבר הבטיח הבורא יתברך בתורה הקדושה: "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ... כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אלקיך בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ".

אילו היינו באמת מבינים לאילו זכויות אנו זוכים באמצעות נתינת צדקה, היינו רודפים אחריה. כפי שמספרת הגמרא על רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא, מחכמי המשנה, שבכל פעם שראה גבאי צדקה היה רודף אחריו ונותן לו את כל הממון שהיה ברשותו באותו רגע. בזכות זה הוא זכה לניסים גדולים מעל לדרך הטבע, ואף זכה להיקרא אהובו של הקב"ה!