למה השכנות נתנו את השם לילד?

במגילת רות, עליה דיברנו בשבוע שעבר, יש דבר מעניין ששווה להתעכב עליו: בסיומה של המגילה נכתב "וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד הוּא אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד". קודם כול, למה השכנות נותנות לילד את השם ולא אביו ואימו? ולמה הן אומרות שהבן נולד לנעמי, הוא הרי הבן של רות. ובכלל, מאיפה הגיע השם עובד?

ובכן, התשובה לשאלה הראשונה, היא יותר "טכנית": בֹּעז, אביו של הילד הרך, כבר לא היה בין החיים כאשר הוא נולד.

על השאלה השנייה אמרו חז"ל במסכת סנהדרין כי "כל המגדל יתום בתוך ביתו - מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו..." אומנם רות היא שילדה אבל נעמי היא זו שגידלה, לפיכך נקרא על שמה.

בפסיקתא מבואר: מתוך שנעמי היא שיזמה את הנישואין הללו, וממילא את הלידה הזאת, הבן נקרא על שמה, כאילו הוא שלה.

ועוד נכתב בפסיקתא: "ותקראנה שמו עובד – על שם אביו ועל שם אמו. אביו שהיה זקן ונשא אשה לשם שמיים, ונקרא 'עובד אלקים', ועל שם אמו, שכתוב: 'וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ'. בין רות לערפה, ערפה היתה לחרפה, ורות דבקה בקב"ה. לכך קראו שמו 'עובד'. צדיק נשא צדקת, והבן צדיק גמור".

אבל למה דווקא השכנות ולא הזקנים שהיו בשעת החתונה? על כך מובא ב"ספר התודעה" הסבר מדהים: בעז מת באותו הלילה שנשא את רות, וכל האנשים חשבו שבעז מת מפני שהוא טעה בדין, ואסור היה לו לשאת את רות המואביה. לכן, כל אנשי הדור התרחקו מרות ומבנה, משום שחשבו שהוא פגום, ואסור לו לבוא בקהל ישראל. אם כן, רק השכנות, שאהבו את נעמי וריחמו עליה – ניחמו אותה ועודדו אותה, והן שקראו לו שם!