כשאין מילים - יש דמעות: פרק ו' בתהילים כסגולה לרפואה וישועה

לא כל כאב אפשר לתאר במילים. לפעמים הנשמה עצמה היא זו שזועקת - ובשביל רגעים כאלה, נברא פרק ו' בתהילים. מזמור קצר יחסית, בן 11 פסוקים, שמהווה תמצית מזוקקת של תפילה מתוך עומק השבר. דוד המלך, בעיצומם של ימים קשים, מבקש חמלה, רפואה, תקווה, ונחמה - לגוף ולנפש גם יחד.

במוקד הפרק ניצבת תחינתו האישית של דוד: הוא פונה לה', לא מתוך ביטחון ועוצמה, אלא מתוך שפלות, עייפות נפשית ופיזית. הוא מתאר את גופו כרועד, את נפשו כנסערת, ואת ליבו כמרוסק מבכי. הוא מבקש - לא בזכות, אלא "למען חסדך".

במילים פשוטות ונוגעות, משרטט דוד את הכאב האנושי כפי שהוא - ללא מסכות: "יגעתי באנחתי, אשחה בכל לילה מיטתי, בדמעתי ערשי אמסה".

פרק ו' מקבל מעמד סגולי מיוחד במסורת ישראל, במיוחד בעת ברית מילה. לפי דברי רבותינו, זהו זמן שבו שערי שמיים נפתחים - ובכיו של התינוק, בשילוב הקריאה מפרק ו', מושכים על הסובבים שפע של רחמים, רפואה וישועה.

כפי שכותבים הפוסקים, אמירת המזמור בזמן שהמוהל נוגע בילד יש בה לא רק סמליות - אלא גם כוח ממשי. השילוב בין המילה, שהיא ברית נצח בין ה' לעמו, לבין התפילה מהתהום - יוצר תדר של התחברות עמוקה בין שמים וארץ.

במדרש שוחר טוב נכתב כי הפסוק הפותח את הפרק, "למנצח בנגינות על השמינית", רומז למדרגות רוחניות עמוקות: "שבע ביום הללתיך... אלו שבע מצוות שבקריאת שמע". ויש שמוסיפים: "חביבה המילה שנשבע הקב"ה לאברהם, שכל מי שהוא מהול - אינו יורד לגיהנם".

ה"מנצח על השמינית", אם כן, אינו רק מנצח בכלי נגינה - אלא מכוון לניצחון הרוח על החומר, של הנשמה על הגוף, ושל התקווה על הייאוש.

שלוש נקודות שראוי לדעת על פרק ו':

1. תפילה מתוך מחלה: המזמור עוסק בתפילה אישית בשעת חולי - בבקשה לרפואה שלמה, גופנית ונפשית כאחד.

2. כוח סגולי בברית מילה: נהוג לאומרו ברגעי הבכי של התינוק - כסגולה לישועות לכל הנוכחים.

3. רמזים פנימיים למעגלי החיים: מהקריאה היומית ועד המילה - חז"ל ראו בפסוקי הפרק רמזים למצוות היום-יומיות, לחיי הנשמה, ולחסדי ה' המתגברים גם בשעה של שפל.