"זה יהרוס לבן שלי את הפרנסה" - מה שהשיב לו ראש הישיבה השאיר אותו בלי מילים

"האם נכון לשלוח את ילדינו ללמוד תורה? מה יהיה עם פרנסתם?" - שאלות אלו מהדהדות בלב הורים רבים בדורנו. אך אולי נוכל לשאוב חיזוק מסיפור מאיר עיניים שהתרחש בישיבתו של הרב סולימן מני זצ"ל, מגדולי רבני עיראק.

יום אחד, הגיע אביו של אחד התלמידים המוכשרים בישיבה אל הרב, ובפיו טרוניה: "כבוד הרב", פתח האב בקול מהוסס, "בני מוכשר מאוד, ואני גאה בו. אבל מה יצא לנו מכל הכישרונות שלו אם בסופו של דבר הוא לא יוכל לתרגם אותם לפרנסה? איך יבנה את ביתו בעתיד?"

חיוך רך עלה על פניו של ראש הישיבה. "אמשול לך משל" השיב בנחת. "הדבר דומה למחנה צבאי שבו מושמע מדי יום, בשעה 12:00, צלצול פעמון המזמין את החיילים לארוחת צהריים".

יום אחד, החייל שעמד בשער המחנה שמע את הצלצול והחליט שהקריאה מיועדת גם לו. מכיוון שהתגייס רק לאחרונה ולא הכיר את כללי השמירה, עזב את עמדתו והלך לאכול עם שאר החיילים.

כשהבחין המפקד בחייל היושב בחדר האוכל, בשעה שהוא אמור להיות בשער המחנה, נזף בו בחומרה: 'איך העזת לנטוש את שער המחנה? אפשרת לכל מי שמעוניין לחדור לבסיס!'

'אבל מה עם האוכל שלי?' שאל החייל בדאגה. 'מתי אזכה גם אני לסעודה כמו כולם?'

'אתה לא מבין?' השיב המפקד, תפקידך לשמור על כולנו, לכן אתה זכאי לקבל את מזונך ישירות לעמדת השמירה! אינך צריך להטריח עצמך לחדר האוכל - חיילים אחרים יביאו לך את האוכל עד למקומך'".

ראש הישיבה הביט אל האב בעיניים חמות. "והנמשל מובן מאליו. חכמינו ז"ל מגדירים את לומדי התורה כשומרי העיר. והשומרים אינם צריכים לדאוג לצרכיהם הגשמיים. כל הצרכים הללו יובאו להם בכבוד עד הבית, והם לא יצטרכו לדאוג עליהם כלל. אז מה יש לך לדאוג לפרנסת בנך המוכשר היושב ולומד תורה בהתמדה? הנח לו ללמוד!"

זוהי האמת הנצחית: המקדיש עצמו לשמירה הרוחנית זוכה שכל צרכיו הגשמיים יגיעו אליו בכבוד ובשפע. לימוד התורה אינו מכשול לפרנסה אלא ערובה לה!