פסח שני: חג למי שהחמיץ ולכל מי שרוצה להתחיל מחדש

הלילה, י"ד באייר, נציין את פסח שני - מועד מיוחד בלוח השנה היהודי, שלא נחוג כיום טוב במובן ההלכתי, אך נושא עמו מטען רוחני עמוק, מסר של תקווה ותיקון - ומזכיר שלעולם אין דלתות סגורות בפני הרצון להתקרב.

בזמן המקדש, יהודים שרצו לחוג את קורבן הפסח בליל ט"ו בניסן נדרשו להיות טהורים. מי שהיה טמא למת - כלומר, מנוע מלהשתתף - פנה למשה רבנו וביקש: "למה ניגרע?" (במדבר ט, ז). תגובתו של הקב"ה לא איחרה לבוא: פסח שני - הזדמנות שנייה להביא את הקורבן בדיוק חודש לאחר מכן, בי"ד באייר. מקרה זה נלמד גם להבא, כלומר לזמן בניין בית המקדש. 

מאז, מציינת ההלכה את היום הזה כיום של בקשת תיקון למי שנמנע ממנו לחוג את הפסח כראוי - גם אם מסיבות מוצדקות, וגם אם לא.

חז"ל והמקובלים מדגישים את המסר שבפסח שני - שאין דבר כזה "פספוס מוחלט". גם אם אדם פספס את זמן התפילה, את תחושת ההתחדשות של חג הפסח, או אפילו שלב משמעותי בחייו - ניתן להדליק אור גם אחר כך. יש עוד זמן. יש עוד שער פתוח. כל אדם, בכל מצב, בכל גיל או מדרגה - יכול לפתוח דף חדש.

לכן פסח שני הפך ליום של תיקון אישי, של התחלה מחודשת - ושל אמונה שלא משנה כמה התרחקת - תמיד תוכל לחזור.

אין כיום קורבן פסח, אך יש מנהגים להידבק ברוח היום:

אכילת מצה - רבים נוהגים לאכול מצה בליל י"ד באייר לזכר קורבן הפסח שנאכל עם מצות ומרורים.

בלי תחנון - מאחר שזהו "יום חג" לבעלי נפש מבקשי תיקון, לא אומרים תחנון בתפילות היום.

עיסוק ברוחניות ותפילה אישית - יום זה נחשב לעת רצון לפתיחת הלב ולתפילה שנובעת ממקום אמיתי של כמיהה ותשובה.

הדור שלנו מלא בהסחות דעת, בלבול וחיפוש אחר משמעות. פסח שני בא לנחם - ולהציב מראה: גם אם לא היית בפסח הראשון - אתה לא מחוץ לתמונה. גם אם החיים גלגלו אותך למקום אחר - תוכל לחזור. אין דבר כזה "מאוחר מדי" ליהודי.

גם אם אדם חש שלא עמד ביעדיו הרוחניים, שהתרחק מיהדותו, או שלא הצליח "להרגיש את פסח" - עדיין אפשר לזכות לאורו. הלילה ומחר זו ההזדמנות לומר: אני רוצה. אני מבקש. אני שייך.