שירים בימי הספירה? כך פוסק הראשון לציון במצבי עצבות ודיכאון

מה ששאל באדם הסובל מעצבות לא עלינו, האם מותר לו בימי ספירת העומר לשמוע שירים ומוזיקה כדי להפיג את עצבותו, [ומה הדין בנוגע לשירה ווקאלית]?

ב"שולחן ערוך" לא מבואר לאסור לשמוע כלי שיר בימים אלה. הראשון שדיבר בזה, הוא ה"מגן אברהם", שכתב שנהגו לאסור לעשות ריקודים ומחולות של רשות בימי הספירה, והוסיף שאף מי שעשה שידוכים אסור לעשות ריקודים ומחולות. וכן כתבו ה"פרי מגדים" ו"מחצית השקל".

מזה למדו הפוסקים בדורות האחרונים שהמנהג להימנע גם מכלי זמר בלא ריקודים ומחולות. וכן כתב ב"ערוך השולחן" שלא יעשו ריקודים ומחולות בסעודת שידוכים, וכל שכן שאסור לזמר בכלי. וכן מבואר בשו"ת "אגרות משה" ובשו"ת "מנחת יצחק", ובשו"ת "ציץ אליעזר", ובשו"ת "משנה הלכות" ובשו"ת "שבט הלוי", ובספריו של מרן זיע"א. והטעם הוא משום שריקודים ומחולות מביאים לידי שמחה, ואלו הימים אינם ימי שמחה, שהרי מתו בהם תלמידי רבי עקיבא. וב"ציץ אליעזר" החמיר גם בשמיעת הקלטה משירה בפה, וכן הובא ב"קובץ הלכות" מפסקי הגאון הרב יוסף שלום אלישיב. וכן כתב בשו"ת "שבט הלוי" שאפילו הקלטה של שירה בפה הרי היא ככלי שיר. אך בקובץ "מבית לוי" מובא בשמו ששמיעת נגינה בכלי שיר מטייפ, היא בכלל שמיעת כלי שיר ואסור. ומשמע רק כלי שיר – אבל שירה בפה מותרת. ומכל שכן שמותר להשמיע נעימה בתפלה, או בשעה שעוסק בתורה, וכל שכן בשבתות שבתוך ימי הספירה [או שבתוך ימי בין המצרים], ואין להחמיר בזה כלל.

להלכה, שירה ווקאלית אם מביאה לידי ריקודים ממש אסור – אבל שירה ווקאלית שאינה מביאה לידי ריקודים ומחולות, מותר בכל שנה בימי הספירה. 

ובאחד שבא לידי דיכאון ועוגמת נפש גדולה, ואם ישמע שירים בהקלטה מכלי שיר, הדבר יקל עליו להוציאו מצער ודיכאון – יש להקל לו. וכל שכן מי שחולה לא עלינו, שאם יש צורך יש להתיר לו גם שירים בהקלטה מכלי שיר, אין מדובר על כלי נגינה ממש, רק על ידי טייפ, שבזה יש לצרף את הסברא שהטייפ והקלטה לא היו בזמן ה"מגן אברהם", ולא היו בכלל הגזרה.

וכן כשיש ילדים קטנים בבית ואין איך להעסיקם, מותר להשמיע להם מהקלטה כלי שיר. אבל סתם אדם בריא, חלילה בשום אופן אין לפרוץ גדר ולהקל ראש בשמיעת כלי שיר בימים אלה, עד ליל ל"ג בעומר. ורק שירה ווקאלית, ושירה בפה יש להקל.