טקס הדלקת המשואות ה'תשפ"ה: שורדי שבי, לוחמים ואנשי רוח

ערב יום העצמאות ה-77 למדינת ישראל נפתח השנה בטון שונה: ללא מופע חי על הר הרצל, אלא בשידור מוקלט מראש של החזרה הגנרלית. הסיבה - רוחות חזקות, שריפות משתוללות ואזהרות ממזג אוויר קיצוני. אך דווקא בתוך הרוח - נישאה רוח אחרת: רוח של ערבות, נחישות, התחדשות, נתינה ואמונה.

הטקס נפתח באמירה כואבת: 59 חטופים עדיין מוחזקים ברצועת עזה, כבר למעלה מ־570 ימים. משואת החטופים הודלקה על ידי אמילי דמארי, שורדת שבי שהפכה לסמל לאומי. היא נחטפה באירועי 7 באוקטובר, נפצעה קשה - ויצאה לחופשי לאחר 471 ימי שבי. לצידה נבחר להדליק את המשואה אלי שרעבי, שאיבד את אשתו ובנותיו באותו היום ונשבה ל־491 יום - אך לא נכח בהקלטה ולכן לא הופיע בשידור.

את משואת צה"ל הדליקו: ענבר בן סימון, רעייתו של לוחם המילואים רז שנפצע בנצרים; סא"ל פאיז פארס, שפיקד על כוחות בחזית העזה ונלחם לצד סיירת מטכ"ל בקיבוץ רעים; סא"ל (מיל') חגית אלון אלחרר, ששכלה את בנה אמיתי ז"ל - אך ממשיכה לשרת עד היום.

ערבות הדדית - ביוזמות של נתינה: אורלי רובינזון - מעצבת שהפכה האנגר למרכז התנדבות לריהוט בתי מפונים וחטופים; שי גראוכר - יזם חרדי שארגן תרומות, הפקת בריתות ונופשונים למשפחות שכולות; חיים טייב - פילנתרופ שפועל לחיזוק אחדות ישראל באמצעות חינוך, סיוע לעוטף, ומלגות לצעירים דרוזים.

גשר לעולם - הסברה ישראלית בינלאומית. משואה מרשימה הודלקה על ידי: עומרי כספי - כוכב NBA שהתגייס להסברה אחרי 7 באוקטובר; עו"ד נטשה האוסדורף - נציגת ישראל בזירה המשפטית הבינלאומית; בן שפירו - פובליציסט שמרן מוערך בארה"ב, שהגן על ישראל בנחישות, אך עורר גם סערה בשל התבטאויות שנויות במחלוקת.

עוצמת הרוח - כשאזרחים פשוטים נהפכים לגיבורים: רחל אדרי - שניצלה ממחבלים בבית בעזרת תושייה יוצאת דופן; רפאל ארווס - אב שכול שהקדיש חייו להנצחת לוחמים; מכלוף אוחנה - קברן מקריית שמונה שהמשיך לשרת גם תחת אש בצפון.

דור לדור - מורשת, מדע והסברה: לבנה זמיר - חוקרת יהדות המזרח שנולדה בקהיר; ד"ר אלי דוד - מהמשפיענים הישראלים הבולטים בבינה מלאכותית והסברה; בן קרסו - ילד בן 10 שהפך לשגריר ההסברה הישראלי ברחבי העולם.

נחישות - באולמות ספורט ובשדה הקרב: אורן סמדג'ה - מאמן ג'ודו שאיבד את בנו אך המשיך לייצג את ישראל; דני אבדיה - הישראלי המוביל בליגת הכדורסל הטובה בעולם; גל חמרני - קפטנית פראלימפית עיוורת - שלא ויתרה לרגע.

ריפוי ושיקום - מתוך האש: ירין אילוביץ' (ארטיפקס) - ניצול נובה ששרד ומנחיל מוזיקה ככוח ריפוי; ג'ני סבידיה - ששכלה את אחיה במסיבת רעים והקימה פרויקט תמיכה; אלישע מדן - לוחם שאיבד את שתי רגליו, אך לא את קולו הקורא לאחדות.

גשר לקהילות - מעשייה חברתית מרגשת: רחל טדסה מלכאי - מנהיגת נשים אתיופיות; ריקי סיטון - אם לעשרה מבני ברק, גשר בין חרדים לחילונים בכיכר החטופים; הרב שמואל סלוטקי - אב שכול ומפקד יחידת סריקת חללים, ממשיך לפעול לאיחוד הלבבות.

נתינה - גם בגיל 90: בלנקה גוט - סורגת חורף שלם בגיל 90 לחיילים; רנ"ג איציק אקריש - מהוגי שילוב בעלי צרכים מיוחדים בצה"ל; ציקי אלגניאן - עולה חדשה מאיראן שהפכה את דירתה לחמ"ל אוכל לחיילים.

משואת הצללים - אנשי המוסד: לסיום, המשואה ה־12 - משואת הצללים - הודלקה על ידי שלושה מאנשי המוסד (שמותיהם בדויים): ר', ד' ונ'. שלושתם הובילו מבצע חשאי נגד חיזבאללה - והוקרה זו היא דרכם היחידה להיחשף באור.

בין זיכרון לתקומה, בין דמע לתקווה - טקס המשואות השנה משקף את רוחה של ישראל 2025: סוערת, חבולה - אך גם אמיצה, עמוקה, ובלתי ניתנת לכיבוש.