הזמר ארז יחיאל בריאיון קורע לב: "מה?... ברוך דיין האמת?!"

מוצאי שבת. נועם, שמח כלבבו, יצא עם חברים לקבר רבי שמעון בר יוחאי במירון.
בעודם נוסעים, נורו טילים, והם ניסו להימלט מהסכנה.
"משאית בלמה בפתאומיות," מספר ארז. "נהג נכנס ברכב שלהם - איבד שליטה."

נועם, שישב באמצע הרכב לאחר שחבר ויתר לו על מקום, נפגע קשה.
כעשרים דקות לפני התאונה ביקש לשבת ליד החלון, אך נותר במקומו - בדיוק במקום שבו התמקדה הפגיעה.
הוא היה הקורבן היחיד בתאונה.

בשורת האיוב

"הבוקר ההוא לא יימחה מהזיכרון," משחזר ארז. "הטלפון צלצל - הודיעו לנו שפינו אותו לרמב"ם. קיוויתי בלב שהוא בסך הכל עם יד או רגל שבורה..."

אולם, ברגע שראה את השוטר והעובדת הסוציאלית מתקרבים לביתו - הבין.
"בלי מילים. רק מבטים. שאלתי: 'ברוך דיין האמת?' והם הנהנו."

אמונה שמחזיקה את השבר

"אנחנו מאמינים שהכל בהשגחת הבורא," אומר ארז. "אין לנו רשות להרהר אחרי דרכיו. אנחנו לא רואים את כל התמונה."

בתוך האבל הגדול, התגלתה קרן אור: אחד מחבריו של נועם שנפצע קשה בתאונה, עבר בדיקות רפואיות וגילו אצלו גידול סרטני - שהוסר בזמן והציל את חייו.

"התאונה הייתה סיבה להצלה," אומר ארז. "אין מקריות בעולם."

זיכרונות אחרונים וקשר שנשאר

ימים ספורים לפני התאונה, נפגשו אב ובנו בנס ציונה, במקום קטן ושקט.
"ישבנו לקפה, שוחחנו. זו הייתה הפעם האחרונה. לא תיארתי לעצמי שזו תהיה הפרידה."

נועם, שהיה קרוב לאביו בקשר עמוק ומוזיקלי, הרבה להצטרף אליו להופעות, לשיר, לשמח. "הייתה לו שמחת חיים שאין לתאר," מספר ארז.

ממשיכים לבנות חיים

לאחר האסון, החליטו בני המשפחה להקים בית מדרש לעילוי נשמתו של נועם, לצד פרויקטים נוספים של חסד כמו חלוקת סלי מזון למשפחות נזקקות.
"נועם לא השאיר ילדים - אז כל העשייה הזו היא ההמשכיות שלו," אומר ארז. "מפה זה לא נגמר - מפה זה רק ממשיך ומתחזק."

געגוע בלי גבול - ואמונה חזקה

כשהוא נשאל מה הכי חסר לו, עונה ארז בקול חנוק: "הכל. החיבוק, החיוך, השיחות, שמחת החיים."

אם היה יכול להקדיש לו שיר - היה בוחר ב"אל תעזבני", שיר אמונה אהוב שנועם נהג לשיר בעצמו:
"גם אם לי פעמים הדרך לא נגמרת - אזכור אותך ולא ארגיש בשיברון..."

"אני יודע שטוב לו שם," מסכם ארז. "ואנחנו כאן - מחזיקים באמונה, ממתינים לגאולה, ממשיכים את האור שהוא הותיר."