מלחמת סיני: ישראל פועלת למען מעצמות אירופיות, ונוחלת הצלחה בס"ד

בסוף אוקטובר 1956 יצאה מדינת ישראל למבצע צבאי מתואם עם בריטניה וצרפת - מבצע קדש - במטרה לשים קץ לחדירות הפדאיון ולהסיר את האיום המצרי על חופש השיט במפרץ אילת.

בתוך ימים ספורים, הצליחו כוחות צה"ל להשתלט על חצי האי סיני. חיל האוויר, השריון, חיל הרגלים והצנחנים פעלו בתיאום מרשים שלא נראה קודם לכן בהיסטוריה הצבאית של ישראל. לראשונה, הצליחה מדינת ישראל הקטנה להפגין עוצמה צבאית אזורית.

אולם הניצחון לווה גם במחיר דמים כבד: 231 חיילי צה"ל נפלו בקרבות הקשים, במיוחד במעברי המיתלה והגידי, שם נתקלו הלוחמים במארבים קשים ונלחמו בעקשנות ובאומץ מול כוח מצרי עדיף.

אחד מסיפורי הגבורה הבולטים ממבצע קדש הוא סיפורו של רס"ן מאיר עמית, לימים ראש אמ"ן וראש המוסד. כמפקד חטיבה 202 של הצנחנים, פיקד עמית על אחד הקרבות הקשים במעבר המיתלה. תחת אש כבדה ותנאים קשים, הוביל את לוחמיו לפריצת המעבר תוך לחימה עיקשת פנים אל פנים, ובכך אפשר את התקדמות שאר כוחות צה"ל לעומק סיני. עמית הציב דוגמה אישית ומנהיגות עילאית בשדה הקרב, והפך לאחד הסמלים של הדור שהקים את צה"ל והוביל אותו ממצב של הישרדות למצב של יוזמה והכרעה.

מבצע קדש נחתם בלחץ בינלאומי כבד - בראשו של נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר - שדרש מישראל לסגת מהשטחים שכבשה. למרות זאת, השיג המבצע את מטרתו המרכזית: פתיחת נתיב ימי חופשי לישראל דרך מפרץ אילת.

מבצע קדש היווה גם נקודת מפנה תודעתית: הוא הוכיח לעם בישראל ולעולם שהמדינה הצעירה אינה חסרת אונים, אלא מדינה המסוגלת להגן על עצמה - בחסדי שמיים מרובים מאוד.

עם זאת, הזיכרון הקולקטיבי נושא את כאבם של הנופלים. רבים מההרוגים היו צעירים, חלקם בעודם לוחמים שזה עתה סיימו את אימוניהם.

ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אנו מרכינים ראש לזכרם של לוחמי מבצע קדש - שהוכיחו באומץ רב כי חירות אינה דבר מובן מאליו, אלא דבר שיש להילחם עליו - ולהיות מוכנים לשלם את המחיר הכבד ביותר בעבורו.