הרב מאיר אליהו: אם לא כאב לך כששמעת מה קרה לו – אתה עדיין מקולקל

הסימן הכי פשוט לזה שאדם מתחיל להיות מתוקן? שהוא מתחיל לצאת מעצמו. שהוא מרגיש את הכאב של האחר, לא נשאר אדיש. שהוא שומע על מישהו שאיבד ילד, או את הפרנסה, או לא הצליח – וזה כואב לו. לא רק "מסכן", לא רק "השם ירחם". אלא ממש, בלב. שהוא חושב להתפלל עליו, להרים טלפון, לשאול אם הוא צריך משהו, להכין עוגה ולהביא לו. זה סימן שאתה באמת חי. אם לא? אם זה לא מזיז לך? אם אתה ממשיך כרגיל – אתה עדיין מקולקל.

הרב אומר: אני לא בא לתת ביקורת, אלא לחשוב יחד איתכם. תסתכל גם על הכיוון ההפוך – כשמישהו מצליח, עושה דיל טוב, נולד לו בן – אתה שמח באמת? בלי קנאה, בלי "למה לא אני"? אם כן – זה מראה על תיקון עמוק בנפש.

אנחנו עכשיו בספירת העומר, בימים של לפני מתן תורה. זה לא זמן של תורה – זה זמן של תיקון המידות. להפוך אותנו מאנשים שכל עולמם זה "אני, אני והמשפחה שלי" – לאנשים שחושבים על הזולת. זו לא דרשה על לימוד גמרא או על הלכה. זו דרשה על להפוך לבשר ודם עם לב רגיש.

תראו את תלמידי רבי עקיבא – 24,000 תנאים, ענקים בתורה – אבל מה קרה להם? הם לא נהגו כבוד זה בזה. הם לא היו רגישים. לא מדובר על עבודה זרה, לא על שפיכות דמים – אלא על חוסר רגש. והקב"ה? לא רצה את התורה שלהם. נורא ואיום לחשוב על זה, אבל זו האמת.

אז איפה אתה נמצא?
רק "אני"? או כבר מתחיל לראות את ה"אחר"?
אם אתה מרגיש את השני – אתה חי באמת.
ואם אתה שמח כשלאחר טוב – הלב שלך כבר בדרך להיגאל.