יהדות
שלום עכשיו!
אנו נמצאים בחג החנוכה, חג האור – חג שבו הבית מאיר החוצה. אבל האם הבית שלי מאיר? האם הזוגיות שלי נמצאת באור? זה הזמן לבדוק את שלום הבית שלנו, מול נרות החנוכה.
השאיפה לשלום בית, לחיים של אהבת אמת, מלווה כל זוג מהרגע שבו הם עומדים תחת החופה ולאורך כל חייהם.
מדוע ערך השלום חשוב כל כך בין בעל לאשה? את זה כולנו מבינים. אך איך מגיעים לשלום אמיתי – כזה שמחבר אותנו לשלמות אחת? זה כבר אתגר ועבודה שאינה מסתיימת כל עוד אנו חיים.
לא פעם מגיעות אליי נשים לקליניקה עם בעיה כזו או אחרת, אך לכולן יש מכנה משותף: הרצון והשאיפה לחיות בשלום בית. "מה זה שלום בית?" אני שואלת אותן.
מעניין לראות שכל אחת מפרשת את המושג הזה בצורה אחרת: אחת חולמת על חיי שקט ושלווה. שנייה שואפת לתחושת הערכה וכבוד הדדיים. שלישית מבקשת בצניעות: "שפשוט נפסיק לריב."
כדי להבין את מעלת ערך שלום הבית, ננסה ללמוד מעט על מהות השלום.
שלום הוא אחד משמותיו של הקב"ה, ולכן ברור שהוא מקור הברכה.
רבי עקיבא אומר: "איש ואשה – זכו, שכינה ביניהם; לא זכו, אש אוכלתן" (סוטה י"ז).
רש"י מפרש: "זכו" – ללכת בדרך הישרה, "שכינה ביניהם" – שהרי חלק הקב"ה את שמו ושיכנו ביניהם: י' באיש וה' באשה. "לא זכו, אש אוכלתן" – כלומר, כל עוד הזוג הולך בדרך הישר, דרך של עבודת מידות, ויתור, וכבוד הדדי, השכינה שורה ביניהם, והם זוכים זה בזו וה' עימם. אם אינם הולכים בדרך הישר, ה' לא נוכח, והם נותרים באש.
מכאן אנו רואים כמה חשוב ערך שלום הבית, שעליו נאמר שהוא שקול כנגד הכול. ואם אין שלום – אין כלום, וכל הברכות כלולות בו. "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום."
סיפור שממחיש את הרעיון הזה בצורה כל כך יפה נמצא בסיפור אשת עובדיה:
אשת הנביא עובדיה באה אל הנביא אלישע בזעקה, כשהנושה עומד לקחת את שני בניה לעבדים. שאל אותה הנביא: "מה יש לך בבית?" ענתה: "רק אסוך שמן."
אמר לה לשאול כלים משכנותיה, להיכנס לביתה ולסגור את הדלת. רק כאשר התקיימו שני התנאים – כלי מחזיק ברכה והצנעה – החל אסוך השמן לשפוע שפע עד בלי די, ונתמלאו כל הכלים. בזכות זאת, מכרה את השמן ופדתה את בניה בכסף שקיבלה.
מכאן אנו למדים שכדי שתשרה בביתנו השכינה והברכה, עלינו לעשות את עצמנו כלי מחזיק ברכה. אין כלי ריק יכול להכיל ברכה.
עלינו להיות מלאים – מלאים בשלום – כדי שיוריד עלינו ה' מברכתו. ככל שנעבוד על השלום ונבין את ערכו, כך נהיה ראויים לשפע האלוקי.
עד כמה גדול ערך השלום, אפשר ללמוד משני מעשי חז"ל:
1. מעשה ברבי מאיר:
רבי מאיר היה דורש בבית הכנסת, ואשה אחת שהגיעה לשמוע את דרשתו חזרה לביתה ומצאה את הבית חשוך, כי הנרות כבו. בעלה אמר לה: "אין את נכנסת לביתי עד שתלכי ותירקי בפניו של רבי מאיר."
נגלה אליהו לרבי מאיר וסיפר לו את פרטי המעשה. כשפגש אותה רבי מאיר, שאל אם יודעת היא לרפא עין כואבת על ידי רקיקה שבע פעמים. כך עשתה, ונמנע הסכסוך.
כשתלמידיו שאלו את רבי מאיר מדוע ביזה כך את כבודו, ענה: "לא יהיה כבוד מאיר גדול מכבוד קונו." כמו ששם השם נמחק על המים בפרשת סוטה כדי להטיל שלום בין איש לאשתו.
2. מעשה באשה מצידון:
אשה עקרה שלא ילדה במשך עשר שנים ביקשה להיפרד מבעלה, והלכו יחד לרבי שמעון בר יוחאי. הוא אמר להם: "כשם שנישאתם זה לזה בסעודה, כך תיפרדו במאכל ומשתה."
בעת הסעודה, השתכר הבעל ואמר: "קחי לך כל חפץ טוב שיש בבית לבית אביך." היא ביקשה מעבדיה לשאת אותו במיטתו לבית אביה. כשהתעורר ושאל לפשר הדבר, ענתה: "כך אמרת לי – ואין לי חפץ טוב בעולם יותר ממך." השניים חזרו לרבי שמעון, שהתפלל עליהם, וזכו לילד.
למה לא התפלל עליהם מיד? רבי שמעון רצה שיהיה כלי שיחזיק את ברכתו. כשחזרו אליו בשלום ובאהבה, היו לכלי ראוי לברכה.
כמה אנו מתפללות ומייחלות לפרנסה, להצלחה בגידול הילדים ולבריאות – מול נרות החנוכה.
זו בדיוק משימת חיינו: לבנות כלי מחזיק ברכה, שיכול להכיל את כל השפע האלוקי שאנו כל כך חפצות בו – השלום!
חנוכה שמח!
(לעילוי נשמת הרבנית ריבה לפידות ז"ל, שהציתה בי את האהבה ללמוד את נושא הזוגיות וקדושת הבית היהודי)