נער הבר מצווה שהוריו נרצחו ביקש לחלץ את התפילין העתיקות

מאות מתנדבי זק"א פועלים גם בשעות אלה לאתר עוד ועוד נרצחים שמצאו את מותם באופן טראגי במהלך הטבח האכזרי במהלך שמחת תורה האחרון שבוצע ע"י מרצחי חמאס שחדרו מעזה. רק במהלך היממה האחרונה איתרו מתנדבי זק"א עוד מספר גופות נרצחים ובהם גופת אם וילד בעליית בית בבארי.

סיפור מצמרר שאנו מפרסמים כעת מספק הצצה למערך ההתנדבות המופלא של ארגון החסד זק"א העושים לילות כימים בכדי להביא את מאות הנרצחים למנוחת עולמים בכבוד הראוי. הסיפור התרחש ביישוב נחל עוז כאשר הנער אריאל זוהר יצא לריצת בוקר ביום השבת בשעה 07:00 בבוקר.

בעודו נמצא בסמוך ליישוב הוא שמע קולות יריות וניסה לחזור לביתו שהיה הבית הראשון בקו היישוב. הקולות שהוא שמע הבהירו לו שזו סכנה ולכן הוא מיהר לעבר ביתו של קצין הבטחון ביישוב אשר הסתיר אותו בחדר הממ"ד יחד עם בני משפחתו. שעות לאחר מכן אותו קצין ביטחון נהרג בקרבות ובזכות התושייה, בני המשפחה כמו גם הנער לבית זוהר קבלו את חייהם במתנה.

למרבה הצער והכאב, גם הוריו של זוהר ושני אחיותיו נהרגו במתקפה האכזרית, ובכך למעשה הוא נותר בן המשפחה היחיד. בדרך לא דרך הוא שרד, ורק כאן הסיפור מגיע למתנדבי זק"א. היה זה כאשר מפקד היחידות המיוחדות בארגון חיים אוטמזגין קיבל שיחת טלפון מאישה שהציגה את עצמה כאחות של יניב זוהר שנרצח כאמור יחד עם רעייתו ושני ילדיהן.

האחות ביקשה בדמעות ואמרה כי בנם של הקדושים לבית זוהר, אריאל, ששרד את התופת יחגוג בעוד שבועיים ימים את הבר מצווה והוא מבקש ומתחנן ממתנדבי זק"א שיכנסו לזירת הדם ויביאו את התפילין בכדי להניחן ביום הבר מצווה. האחות סיפרה כי התפילין האלה בעלות ערך משפחתי רב שכן הן נרכשו על ידי הסב שהעבירן לאב שנרצח שהוא תכנן להביא אותן לבנו שחוגג בר מצווה בעוד כשבועיים.

מפקד היחידות המיוחדות בזק"א לא חשב פעמיים. בזכות קשרים עם גורמי ביטחון הוא לקח עמו צוות של ארבעה מתנדבים ויחד הם נכנסו לבית שהיה מוכתם בדם ובמראות קשים מנשוא. כשהם בשיחת טלפון עם האחות היא כיוונה אותם בדיוק למקום בו מונחות התפילין כאשר הם אף טורחים להביא עוד מספר מזכרות לנער שלנצח לא יראה יותר את הוריו.

באותו הערב התבקשו המתנדבים מהמשימה להגיע לבית הסב והסבתא בראשון לציון שם שוהה הנער היתום שאיבד את משפחתו במתקפה הרצחנית. המתנדבים מיהרו למקום שם הם הגישו את התפילין ואת המזכרות לנער שהיה עצוב ומדוכדך.

אוטמזגין סיפר כי היו אלה רגעים מרגשים ועצובים כאחד, "עמדנו שם במשך ארבעים דקות ופשוט בכינו ובכינו. כולם בכו שם כמו ילדים קטנים. המשפחה, הסבתא, הסבא, הנער היתום, אנחנו המתנדבים, זה היה רגע מצמרר ונורא לראות נער שזה המזכרת היחידה מכל המשפחה היפה שהייתה לו ונעלמה. זה לא נתפס".

חיים אוטמזגין אף סיפר כי הסב סיפר בדמעות כי גם הוא איבד את אביו ומשפחתו כשהם נרצחו בשואה והוא היה רק נער בן 13. "חשבתי שלא נראה דברים כאלה יותר לעולם, כעת זה קורה לנכד היקר שלנו שנשאר לבד בעולם, ללא הורים וללא האחיות שלו. הלב פשוט נקרע".

מפקד היחידות המיוחדות סיכם את הסיפור המרטיט ואמר כי, "במשך כשבועיים כבר אנחנו מתנדבי זק"א עובדים ללא הפסקה. אין לנו זמן לרגש, אין לנו זמן לבכות. אנחנו פשוט צריכים לעבוד. הרגע הזה היה רגע מטלטל כאשר לראשונה פרצנו בבכי והרגש עלה על גדותיו. לראות ילד שהדבר היחיד שהוא רוצה אחרי כזה חורבן זה את התפילין, את האמונה ואת המסורת. זה רק מראה לנו שעם ישראל חי וללא ספק בעזרת השם עם ישראל ינצח".