"כל הלילה בכיתי": גל פניות מנשים יהודיות הנמצאות בכפרים

מחריד ומצמרר: שטף פניות חסר תקדים מגיע בימים אלו ומאז תחילת הידיעה על הטבח הקשה, לארגון "יד לאחים", מנשים יהודיות המצויות בכפרים ערביים ברחבי ישראל, ובין היתר באזור יהודה ושומרון, וזועקות כעת להצלה.

הנשים מספרות לארגון כי כעת הן מבינות את הטעות החמורה והקשה שהן עשו ומבקשות מהארגון להצילן באופן מידי ולהוציאן מהכפרים שבהם הן שוהות.

מטעם הארגון מספרים כי הם רגילים לקבל המון פניות מנשים הנתונות בכפרים, לאחר כל מבצע צבאי בעזה או פעולות טרור רצחניות ביהודה ושומרון, אך כעת מדובר בגל רציני וחסר תקדים שטרם נראה עוד בארגון, מה שגרם להעסקת כוח אדם נוסף, ביניהם מוקדנים חדשים ועובדות סוציאליות.

אחת הנשים סיפרה: "כל הלילה בכיתי את החיים שלי ברמות מטורפות, לא יכולה להאמין שאני חיה עם אחד כזה."

אישה אחרת סיפרה: "אני מתוסכלת מאוד. קשה לי נורא. לא יודעת איך הגעתי למצב שבו אני ישנה עם האויב". דברים דומים וכואבים במיוחד נשמעו גם מנשים נוספות, המתחננות להצלה והוצאתן מהכפרים העוינים. הנשים סיפרו כי בעליהן הערביים חגגו ושמחו ביחד עם שאר החמולות על הטבח המזעזע שביצע ארגון הטרור חמאס, ואף שיתפו בחששות שלהן מפני הגברת האלימות כלפיהן, בעודן על תקן היהודיות המנודות.

במחלקה ל"הצלה מטמיעה" בארגון מסבירים כי פעולות החילוץ בימים מתוחים אלו, ימי מלחמה, שבהם רבים סוגרים את שעריהם ואותם הבעלים של הנשים נמצאים בבית, הופכות למורכבות הרבה יותר. אך יחד עם זאת, לא מדובר בפעולות שהארגון טרם עשה בזמנים כאלו, וברגע שיתאפשר הן יוצאו מהכפרים.

בנוסף פונות גם נשים מתוסכלות, שילידהן קרועים בין זהויות ומושפעים לרעה מהמצב. אחת מהן, לימוד, שחולצה בידי "יד לאחים" לפני כשנה וחצי, מספרת לעובדת הסוציאלית המלווה אותה: "אני מסבירה להם, לפחות מנסה, שפלסטין עושה בלאגן, אבל הם כועסים על היהודים. הבן שלי בן ה-16 קורא 'אללה אכבר' ומשתחווה כשיש פה אזעקות. אני יוצאת מדעתי מרוב צער. אני מרגישה כאילו שנינו רואים אחד בשני אויבים. רק בשבוע שעבר הוא היה אצל אבא שלו הערבי בכפר, וכל פעם כזו קורעת אותו ממני מחדש. לא מפסיקה לכעוס על עצמי על שבמו ידיי הרסתי את דור העתיד עם הטיפשות שלי". ניצולה נוספת שחולצה, רינה, מספרת: : "אבא שלו הערבי לקח אותו לחברון ביום שישי האחרון. הזייה! כאילו שאבא שלו הרגיש מה הולך לקרות.. אני לא מצליחה להתמודד עם עצמי".

בתוך כל האפלה הזו, ישנם גם סיפורים מעודדים ומלאי תקווה, כאשר חלק מהנשים שולחות תמונות של ילדיהן שחולצו מהשבי בכפרים הערביים העוינים, כשהם מתפללים ומניחים תפילין. ביד לאחים אומרים: "בתוך כל היגון והכאב של אותן נשים הכלואות בכפרים הערביים, המקרים האלו של ילדים יהודים ששבו אלינו והפכו לבשר מבשרו של העם היהודי, נותנים לנו כוח ותקווה שכל אותם ילדים יהודים אובדים ישובו בסופו של דבר לעם ישראל ולאלוקיו".