עיקרי ההלכות הנהוגות בבית הכנסת - חלק ב'
(צילום: Vladimir Mulder/shutterstock)

יהדות

עיקרי ההלכות הנהוגות בבית הכנסת - חלק ב'

בית הכנסת הינו המקום בו שוכן הקב"ה, שם נמצאת השכינה. הרב יהודה סעדיה מדגיש מהם העיקרים שבהם יש להקפיד בבית הכנסת | חלק ב'

   
עיקרי ההלכות הנהוגות בבית הכנסת - חלק ב'
(צילום: Vladimir Mulder/shutterstock)
אא

מעיקרי ההלכות הנוהגות בבית הכנסת (חלק ב)

כבוד הספרים וסידורי התפילה- מובא בדברי חז"ל כי הספרים הקדושים הם 'מלבושי המלך' ועל כן יש לנהוג בהם בקדושה וכבוד, שלא לעשות בהם שימוש של חול, לא להניח עליהם חפצי חולין כגון משקפיים, לא להניחם הפוכים, אין לתת ספר לידיו של ילד אם מקמט או חלילה עשוי לקורעו, מצווה לנשקם לפני ואחרי השימוש בהם ויש בזאת סגולה לזיכרון הלימוד, בסיום השימוש יש להחזירם למקומם ולשים לב שלא להניחם בערימה באופן שאינו מכובד, וכל שכן חלילה אם עלולים ליפול ע"י כך. ודאי שאסור להוציאם מן המקום ללא נטילת רשות מהגבאים, ואם ספר או סידור תפילה מתחיל להיפרם או שחלילה נקרע יש לתקנו במהרה ע"י הדבקה נאותה ומכובדת.

קדושת כתבי הקודש - ספרים, עלונים וכל ניירת או חפץ שכתובים עליהם דברי תורה – יש להיזהר בקדושתם, שלא להניח עליהם דברי חול, וכלשכן שלא להשליכם בביזיון, וכאשר נתבלו או שאין בהם יותר שימוש כגון עלונים ישנים - יש להניחם בכבוד בתיבת הגניזה.

עלונים - אין לקרוא עלונים בזמן התפילה, והנכון שלא להכניסם להיכל בית הכנסת, אלא להניחם בפרוזדור או חדר צדדי, או לחלקם רק בסיום התפילה. חשוב מאוד לסנן ולהוציא מבית הכנסת עלונים שאינם עפ"י ההשקפה ורוח היהדות בהכוונת גדולי ישראל. אין לקרוא ואף לא להכניס עיתונים לבית הכנסת.

כלי נשק - אין להיכנס לבית הכנסת עם כלי נשק כגון אקדח, רובה, סכין וכד', ובשעת הדחק יש להסתירו כגון בתיק או תחת בגדיו.

נישוק - אין לנשק את בניו הקטנים בבית הכנסת, או אדם את חברו, להראות שאין גדולה מאהבת הקב"ה, אולם אם הילד בוכה וכשינשקוהו יירגע – מותר הדבר. וכן מותר לנשק שם ידיו של הרב, כיוון שזהו מכבוד אהבת התורה, וכן את ידי האב או קרובים אחרים שחייב בכבודם.

עריכת חשבונות - אין לחשב במקום הקדוש חשבונות של חולין, וכן המרת כספים וכד' אולם חשבונות של מצווה כגון קופת צדקה וכד' מותר.

סדר וניקיון - יש לשמור במאוד מאוד על הסדר והניקיון במקום הקדוש, שיהא תמיד נקי ומצוחצח, לטאטא ולשטוף בכל עת הנצרכת, ובוודאי שחלילה לא להותיר שיריים ופסולת אחרי שהותנו שם, וכן על הסדר הראוי של השולחנות, הכיסאות והספסלים, הסטנדרים בבית המדרש וכד'.

ואף אם אנו נתקלים בלכלוך ואי-סדר שגרמו והותירו אחרים כגון נייר המושלך על הרצפה, שיירי פסולת על השולחן, משקה שנשפך וכד' - ודאי שמצווה רבה לקום ולדאוג לניקיון הדבר ולהשיב הסדר על כנו לכבוד המלך הגדול השוכן במקום הקדוש.
אמו של הרה"צ ניסים נחום זצוק"ל הייתה רגילה לנקות את בית הכנסת בטריפולי ללא שום תמורה, לכבוד ה' יתברך. פעם אחת חלתה ברגליה ללא תקווה לרפואה, מספרים שהתגלה אליה אליהו הנביא והבריאה מחולייה, וזכתה שבנה היה לאחד מגדולי ישראל.

מודעות חול - אסור לתלות מודעות חול על קירות בית הכנסת. אומנם מודעות של מצוה מותר, ובלבד שיהיה הדבר בלוח מודעות מסודר וברשות גבאי בית הכנסת.

עזרת הנשים - יש הפוסקים שקדושת עזרת הנשים פחותה מקדושת בית הכנסת, אולם רבים מהפוסקים אוחזים שאכן קדושתה כקדושת בית הכנסת, במיוחד אם בנויה כיציע בתוך חלל בית הכנסת, וכל ההלכות ששנינו עד כה תקפות גם בעזרת נשים, ואם מתקיימים שם מניינים של תפילה או שיעור תורה קבוע – הרי שקדושתה לכל הדעות כבית הכנסת ובית המדרש לכל דבר.

קירות בית הכנסת  (הפנימיים והחיצוניים) כתב בספר "קב הישר" (פרק נ): "כותלי בית הכנסת הם קדושים מאוד ואור השכינה חופפת עליהם תמיד", ולכן אסור להשתמש בהם או חלילה לנתוץ מהם, אלא אם כן ישנו איזה צורך בדבר לטובת בית הכנסת, ויעשו שאלת רב בעת הצורך.

ריהוט בית הכנסת - שולחנות, ספסלים, כסאות, סטנדרים, מנורות וכד' - יש להם קדושת בית הכנסת ואסור לשבור ולנתץ ריהוט זה או לעשות בו שימוש חול של ביזיון, אמנם להשאיל לצורך לא מבוזה – מותר, ובלבד שיהא זהיר בשלמות הריהוט, וכמובן ברשות הגבאי האחראי על כך.

מלאכה ולימודי חול - אסור לעשות שום מלאכה בבית הכנסת, ואף מלאכה שהיא לצורך המקום - ראוי לעורכה מחוץ לכותלי המקום הקדוש אם אפשרי הדבר. אסור ללמד לימודי חול במקום הקדוש, ואם יש בדבר הצלה רוחנית – יש להיוועץ עם מורה הוראה מוסמך.

תאורת בית הכנסת - מצווה רבה לקחת חלק בקיום תאורה מאירה ומכובדת במקום הקדוש, וזכות גדולה להשתתף בהוצאות התאורה השוטפות, שבזכותה מתאפשרות התפילות ולימוד התורה הקדושה. 
מובא ב'תנא דבי אליהו' – מדוע זכתה דבורה הנביאה לרוח הקודש ונביאות ולהיות שופטת את ישראל – מכיוון שהייתה מכינה פתילות עבות לבית המקדש להרבות שם את האורה (ילקוט שמעוני שופטים ד').

פאר והדר - זכות גדולה ומצווה רבה לקחת חלק בטרחה לפאר את המקום הקדוש ככל שניתן בחזות מכובדת ומפוארת, כגון קירות בית הכנסת, ריהוט יפה ומסודר, פרוכת מהודרת, וילונות נאים, מפות יפות לכבוד שבת קודש והחגים וכיוצא בזה.

וכותב הרמב"ם ומובא בעוד ספרים קדושים כי בית הכנסת צריך להיות נאה יותר מכל הבתים שביישוב, כראוי לארמונו של מלכו של עולם. 

שלום ואחדות   בית כנסת ללא רב כגוף ללא ראש, ולכן חוק בל יעבור - בראש בית הכנסת יעמוד רב ירא שמים בעל מידות הבקיא בהלכה, כאשר לצדו גבאי אחד או יותר, עם יראת שמיים, אהבת ישראל ומידות טובות. יש להיזהר חלילה ממחלוקת במקום הקדוש, ולהיפך, להיות חדור ברגשות אחדות ואהבת ישראל, ולנהוג בענווה עם כולם. מצווה לוותר בעת הצורך, ובמקום שנוהגים לומר קדיש בו זמנית כמה אנשים, יש לשים לב לאומרו בצוותא באופן אחיד.

חינוך הילדים - מצווה וחובה רבה ללמד ולחנך את ילדינו היקרים על הזהירות בכבוד המקומות הקדושים, להחדיר ולהשריש בהם עוד משחר ילדותם שבית הכנסת הוא מקום קדוש ביותר כיוון שהוא ביתו היכלו וארמונו של מלך מלכי המלכים הקב"ה הגדול והנורא, וכן לזרזם לענות אמן, קדיש וקדושה, ולהשגיח עליהם בגיל הרך שלא ישליכו שם פסולת ועטיפות מאכלים, ולא יקלו ראש במשחקים בשטח המקום הקדוש, אלא ישבו שם בדרך יראה וכבוד כראוי, וע"י כך יזכו בעזרת ה' לתוספת קדושה בנפשם ויוטבעו ערכים טובים אלו בהם למשך כל ימי חייהם. ראוי להרגיל את הבנות הקטנות המגיעות לביהכ"נ שמקומן בעזרת הנשים, ויש לשים לב שלבושן יהא צנוע. 

אין להביא לבית הכנסת ילדים קטנים מדי שאינם מתפללים, אלא קמים ומסתובבים ומפריעים לציבור, וכתבו הפוסקים שכאשר אין מי שישמור על הילד - עדיף להתפלל ביחידות בביתו, מלהביא את בניו הקטנים כשיודע שיפריעו לציבור.  

ביציאה מהיכל ה' - נהגו ישראל עם קודש ביציאה מבית הכנסת לצדד הפנים כלפי ארון הקודש, להשתחוות מעט ולנשק המזוזה.

החלק הקודם: מעיקרי ההלכות הנוהגות בבית הכנסת (חלק א)

עוד כתבות שיעניינו אותך