עיקרי ההלכות הנהוגות בבית הכנסת - חלק א’
(צילום: Mor Levi/shutterstock)

יהדות

עיקרי ההלכות הנהוגות בבית הכנסת - חלק א’

בית הכנסת הינו המקום בו שוכן הקב"ה, שם נמצאת השכינה. הרב יהודה סעדיה מדגיש מהם העיקרים שבהם יש להקפיד בבית הכנסת | חלק א'

   
עיקרי ההלכות הנהוגות בבית הכנסת - חלק א’
(צילום: Mor Levi/shutterstock)
אא

מעיקרי ההלכות הנוהגות בבית הכנסת (חלק א)

הזכות הגדולה להיכנס להיכל ה' - ילך לבית הכנסת בשמחה וכמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהילים קכב): "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך".  בהיכנסנו למקום הקדוש נהגו ישראל קדושים לנשק המזוזה ולהשתחוות מעט כלפי ארון הקודש, ויש שנוהגים לומר אז הפסוק (תהילים ה) "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ", ויתנהג בבית הכנסת ביראה, כבוד והתרגשות כראוי למקום הקדוש שנאמר "בבית אלקים נהלך ברגש" (תהילים נה)
ומסופר על הרה"צ 'בבא מאיר' אבוחצירא, בנו של ה'בבא סאלי' זצוק"ל, אשר ראו אותו כיצד נכנס לבית הכנסת כאשר אימת המקום הקדוש נסוכה על פניו. כבר בהתקרבו לבית הכנסת ידיו החלו לרעוד מהתרגשות ושמחה, פניו הרצינו חלחלה, כאשר הגיע לפתח בית הכנסת, הניח ידו על המזוזה למשך כחצי דקה ונישקה, השתחווה בכל כוחו להיכל, הניח יד על יד ונכנס לבית הכנסת  ביראה גדולה, צעד עד להיכל, השתחווה, נישק הפרוכת, וחזר למקומו כאשר נזהר שלא להפנות גבו אל מקום ארון הקודש. זכותו תגן עלינו אמן.

ומסופר על הרה"צ רבי מאיר אבוחצירא ה'בבא מאיר', בנו של ה'בבא סאלי' זצוק"ל זיע"א, אשר ראו אותו באחת הפעמים כיצד נכנס לבית הכנסת, כאשר יראת שמיים ואימת המקום הקדוש נסוכה על פניו, נישק את המזוזה טרם היכנסו, וכאשר החל לצעוד אל עבר ארון הקודש כל גופו רעד ממש מהתרגשות, ובהגיעו אל פרוכת ארון הקודש השתחווה ככל יכולתו עד לקרקע ממש, ניגש ונישק את פרוכת הארון בחשקה וחזר אל מקומו אט אט כאשר נזהר שלא להפנות גבו אל מקום ארון הקודש.  ולנו רק נותר לומר 'מתי יגיעו מעשי.

לבוש מכובד - יש לבא לבית הכנסת ולגשת לתפילה בלבוש נקי, צנוע ומכובד, לשים לב שהנעליים נקיות וכד'.

אופן הישיבה-  מובא בפוסקים שאדם ישב בבית הכנסת בדרך מורא וכבוד, ויש להימנע מלפשוט רגליו קדימה או לשבת רגל על רגל (אומנם יש פוסקים המתירים לשבת רגל על רגל אם הדבר מקל על לימודו, אך ראוי להימנע גם מזאת).

העיקר הגדול – שיחות החולין האסורות: יש להימנע בכל עוז מלדבר בשטח בית הכנסת בדברים בטלים ושיחות חולין, וכותב רשב"י זיע"א בספר הזהר הקדוש (פרשת תרומה קלא) "מי שמדבר שיחות חולין בבית הכנסת -  אוי לו, שאין לו חלק באלוקי ישראל"!!! והאיסור הוא גם שלא בשעת התפילה, אלא שבזמן התפילה וקריאת התורה אפילו בדברי תורה אסור לדבר. 

מהו גדר של שיחות חולין? כל דיבור שאינו לצורך תורה או תפילה הרי הוא בכלל "שיחת חולין", ולצערנו, רבים וטובים נכשלים בכך בכל יום, מתוך חוסר יודעין ושימת לב לחשיבותם של הדברים, וכתבו רבים מגדולי ישראל שבית כנסת שמדברים בו דברים בטלים ושיחות חולין התפילות כמעט ואינן מתקבלות, ומחובתו של כל יהודי להאיר את עיני אחיו בני ישראל על כך, ואם בבית הכנסת בו אתה מתפלל ישנם כאלו שמדברים שיחות חולין הרי שיש לגשת אליהם בהזדמנות הנכונה ולהסביר להם בלשון רכה ונעימה את חומרת הדבר, ואם נראה שלא ישמעו יש לגשת לרב בית הכנסת או לגבאים שיפעלו לתקן את הדבר כיוון שגורל כל הציבור הקדוש תלוי בשמירת קדושת המקום.

מכשירים סלולארים  (שיחות טלפון, הודעות, גלישה וכד') - כתבו פוסקי דורנו כי השימוש במכשירים אלו בבית הכנסת אסור מכמה וכמה סיבות אשר אין כאן המקום לפרטם וניתן לקרוא על כך בהרחבה בספרי הפוסקים. לכן אדם ירא שמים ישים לב תמיד לכבות את המכשיר הסלולארי מעט לפני היכנסו אל המקום הקדוש, ורק במקרה של סיבה נחוצה יוכל להשאיר המכשיר על מצב 'שקט', וכאשר תהיה אכן סיבה לדבר במכשיר הסלולארי או שיחת חולין כלשהיא - יקום ויצא מחוץ לחלל המקום הקדוש, ושם יוכל לדבר בניחותא כפי הצורך, וכשיסיים, ישוב למקום הקודש אל תורתו ותפילתו. (חשוב לציין ש"מכשיר חכם" סלולארי הקולט רשת אינטרנט פרוץ ללא שום סינון המאושר ע"י גדולי ישראל – פסקו כל גדולי ישראל שישנו איסור להחזיקו וכ"ש חלילה שלא להכניסו לבית הכנסת שהוא כמכניס "צלם" בהיכל ה', ר"ל).

התפילה - יתפלל ביראת שמיים, לאט ובמתינות, מילה במילה כמונה מטבעות, בשמחה, באמונה, ברגש, בהתעוררות ובכוונת הלב. וכן יענה 'יהא שמיה רבא', 'אמן', 'קדוש קדוש...' וכל דבר שבקדושה - בקול ובכוונת הלב.

בזמן תפילת העמידה יש לעצום עיניים או להסתכל בסידור, לא ישען, וחשוב להתפלל במקום קבוע, אך לא להתפלל במעבר, ואם יודע שמאריך בתפילת העמידה - יתפלל במקום שלא יעכב המתפללים לפניו לפסוע שלושה צעדים לאחור בסיום העמידה.

שליח ציבור - עיקר גדול הוא לפקח שתמיד יעלה שליח ציבור ראוי וירא שמיים אשר עורך תפילתו במתינות, ביראה ובכוונת הלב, הוגה את המילים כתיקנן, בקול רם וברור, יש לשים לב שזרועותיו אינן מגולות, שאינו ח"ו בעל עבירה, כגון שמגלח זקנו בתער או מגלח פאותיו שלא כהלכה, או חלילה מחזיק אינטרנט ביתי או מכשיר סלולארי שאינו מסונן ממראות פריצות (סינון המאושר ע"י גדולי ישראל). ומצווה וחובה לפעול בעניין זה בפנייה לגבאים ולאחראים על כך וזכות כל הציבור הקדוש תעמוד לך. 

אכילה ושתיה - באופן כללי אסורה האכילה והשתייה בבית הכנסת. אמנם ישנן סעודות מצווה, המותרות במקום הקדוש כגון סעודת ברית מילה, פדיון הבן, ויש המתירים גם סעודת סיום מסכת, סעודות שבת קודש ועוד. יש דעות בפוסקים מהו גדר סעודת מצווה, לכן גם בזאת הנכון הוא לשאול מורה הוראה בעת הצורך, וכמובן המדובר כאשר נזהרים בשמירת כבוד המקום הקדוש וניקיונו, צניעות הלבוש והפרדה בין גברים לנשים, וכן משיכרות, ליצנות ושיחות חולין ודברים בטלים, ולכן כתבו הפוסקים שסעודות כגון חתונה. ושבע ברכות וכיוצא בזה אין לערוך בבית הכנסת בגין סיבות אלו. ופשוט הדבר שהשתייה החריפה אסורה במקום הקדוש.

נוהגים להגיש לפני הציבור מזונות, פירות וכיוצא בזה לברך ביום ה'יארצייט', יום הפטירה לעילוי נשמת הנפטר, וכן בימי הילולות של צדיקים, וכן במוצאי תענית, וכן קהילות אשכנז נהגו לערוך שם את ה"שלום זכר", אומנם, ראוי לקיים את אלו מחוץ לחלל בית הכנסת, כגון בחדר צדדי או מסדרון הכניסה, אם אפשרי הדבר. 

שינה - השינה בבית הכנסת אסורה, ואם רואה אדם הנרדם שם - ראוי להקיצו (יש המתירים שינת עראי בבית המדרש אם הדבר לצורך יישוב דעת בלימודו). 

עישון - העישון אסור בבית הכנסת.

קפנדריא  (קיצור דרך)  אין לעבור בתוך בית הכנסת כדי להגיע אל העבר השני בקיצור דרך. אמנם יש המתירים אם נעשה הדבר לצורך מצווה שעשוי להפסידה (כגון להתפלל במניין),אך ראוי שישהה לפחות זמן קצר במקום הקדוש לפני שיצא מן העבר השני.

לקרוא לחבר – אדם הרוצה לקרוא לחברו הנמצא בתוך בית הכנסת לא יכנס וייגש אליו מיד, אלא עליו ראשית לקיים דבר שבקדושה כגון שיקרא או יאמר פסוק, ואף רק ישב או ישהה מעט שגם זאת בכלל מצווה שנאמר 'אשרי יושבי ביתך', ואח"כ ייגש אל חברו.

חשוב לדעת! כל ההלכות הנוהגות בבית הכנסת תקפות ונכונות גם לבית המדרש, וקדושתו אף יתירה על קדושת בבית הכנסת, אמנם חכמים ותלמידיהם, אברכים ובחורי ישיבה אשר עוסקים בבית המדרש בתורה הקדושה בהתמדה ובית המדרש הוא מעין ביתם ממש - להם מותרת שם השינה והאכילה מדוחק (יש המתירים גם שלא מדוחק),ויש פוסקים המתירים להם אף כל צרכיהם כדי שלא יתבטלו מלימודם אשר טומן בחובו ברכה וטובה לכולנו. וכן כל אדם שבא לשיעור תורה או קובע לימודו בבית המדרש, התירו לו אכילת עראי וכיוצא בזה לצורך יישוב הדעת בלימודו, אשריהם ישראל.

(ההלכות המובאות בעלון זה לוקטו מהספרים שולחן ערוך, משנה ברורה, ילקוט יוסף, הלכה ברורה, פסקי תשובות, בית הכנסת כהלכה ועוד).

החלק הקודם: מעיקרי ההלכות הנוהגות בבית הכנסת (חלק א)

עוד כתבות שיעניינו אותך