השחקן גיל קפטן: "הלכנו 3 שעות בלילה כדי לא לחלל את השבת"

בראיון שנעשה עימו סיפר השחקן גיל קפטן סיפור מדהים על מסירות הנפש שלו עבור השבת:

"הייתה שבתחנוכה, במוצאי אותה השבת הייתי אמור להשתתף בפסטיבל שירה לילדים בחיפה. זו הייתה הפקה גדולה מאוד של חנוכה בציבור הכללי. נקבע שההופעה תתחיל בשעה 18:00 במרכז הקונגרסים כשהשבת למעשה יוצאת ב-17:30.

"כדי להספיק ולהגיע בזמן להופעה, כדי להקל עליי, סגרנו עם דודה שלי מקריית אתא שנעשה אצלה את השבת ומיד במוצ"ש אצא לכיוון מרכז הקונגרסים ואגיע תוך 20 דקות בערך. באותה השבת זמני הכניסה היו בערך ב-16:27. בשעה 14:00 יצאנו מאזור מגורינו בגבעת שמואל.

"נסענו דרך כביש 4 וכשהגענו לאזור כפר סבא אשתי פתאום אמרה ששכחה בבית את כלי האיפור שלה. שאלתי אותה: "זה ממש דחוף לך? כי לחזור עכשיו זה אומר להוסיף עוד 45 דקות הלוך חזור". כשהיא ענתה שהיא חייבת, עשינו פרסה ונסענו חזרה לכיוון הבית.

"לאחר מכן הבנתי פתאום שבחיפה השבת נכנסת עשר דקות לפני, מה שכתוב בלוח ב-16:17. מהלחץ, כשהגענו לצומת יגור במקום לפנות ימינה לכיוון קריית אתא ולנסוע עוד חמש דקות עד ההגעה, המשכתי בטעות אל תוך הצ'ק פוסט.

"השעה הייתה כבר 16:20, כלומר הבנתי שאני בתוך "זמן פציעות". כל התחום הזה שם הוא למעשה אזור תעשייה, ולא ידעתי איך אני מוצא חניה עכשיו. ראיתי בצד, חנייה של איזה מועדון והחלטתי להחנות שם את הרכב. בזמנו הקטנה שלי עדיין לא נולדה והיינו ברכב עם שני ילדים קטנים, הגדולה הייתה אז בת 6 והקטן בן 3, לא ידענו מה עושים.

"הבנו שזהו שבת בפתח וכנראה שנצטרך ללכת ברגל. כשהלכתי לחפש עובר אורח לשאול אותו איך אני מגיע לקריית אתא הוא אמר לי איזה קו אוטובוס אני צריך לקחת, הוא לא הבין שהתכוונתי ברגל וכשאמרתי לו הוא חשב שהשתגעתי.

"הוא הנחה אותי ללכת ישר ובהמשך לשאול. לא היה לי מושג כמה קילומטרים יש לי ללכת. בזמן שאני הלכתי לברר איך מגיעים אבא שלי התקשר אל אשתי לראות אם הגענו כבר אל הדודה ואשתי אמרה לו: "גיל הלך, אני לא יודעת איפה הוא". וכך בעצם הסתיימה השיחה. אבא שלי היה בלחץ היסטרי. אנחנו הלכנו והלכנו עד שעברנו את נחל הקישון. אפילו לא היה כביש, הלכנו על עפר.

הלילה ירד, ואנחנו עם שני הקטנים צועדים וצועדים. בכל ההלכות לגבי שבת לא הייתי בקיא, וכן גם לגבי החזקת התינוק בתחום שאין בו עירוב. הלכות שבת התבלבלו לי בראש. ואשתי כועסת עליי. היה מאוד לא פשוט.

"אחרי שלוש שעות של הליכה שהרגישו כמו נצח, בשעה 20:00 כשלאורך כל הזמן הזה הפלאפון שלנו מצלצל, אבא ודודה שלי מנסים להשיג אותנו ואנחנו לא עונים. היו ערבים בדרך ואני זוכר שאמרתי לילדים שלא יפחדו כי מי ששומר את השבת, השבת שומרת עליו.

"כשסוף סוף הגענו, הבנו שהלכנו עשרה קילומטרים מייגעים ומתישים ביותר. לקח לנו זמן לעכל מה היה ואשתי הייתה בטראומה רצינית ולא הייתה יכולה לראות את קריית אתא לעוד כמה שנים טובות אחר כך.

"המסר הגדול ביותר שהבנתי מכל הניסיון הקשה הזה, אין לצאת מהבית בסמוך לכניסת השבת, כשלחוצים בזמן. זה גם המסר שאני רוצה להעביר היום לעם".